האלימות הפכה לחלק מהיום־יום של המשפחות בישראל – ובפרט בהרצליה. תקיפות, חרמות, בריונות ברשת, פגיעה בצוותי חינוך ובין הורים – ומקרים קשים של אובדנות בקרב בני נוער. למרות ניסיונות לייצר מענה עירוני, היענות ההורים נמוכה, ובשטח מורגש חוסר נוכחות משמעותי. רפי לוי קורא להורים, למערכת החינוך ולרשויות המקומיות להתעורר לקחת אחריות – יחד.
מקריי התקיפה בקרב בני הנוער בעיר מתגברים
בחודשים האחרונים מציאות האלימות בקרב ילדים ובני נוער פוגעת יותר ויותר במשפחות בישראל, והרצליה אינה שונה. גל של תקיפות, השפלות, חרמות ופגיעה נפשית אינו פוסח על מוסדות החינוך, על המקומות הציבוריים ואף על בתיהם של התלמידים עצמם. רפי לוי, סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית ויו"ר הנהגת ההורים בהרצליה, מתריע: "האלימות גואה בכל המדינה וזה מאוד מטריד אותנו. אלימות וחרמות מתקיימים לא רק כלפי הילדים – אלא גם כלפי צוות המורים, מצד התלמידים וגם מצד ההורים".
לדבריו, המציאות קשה בהרבה ממה שנראה מבחוץ: "כולנו שמענו על שני המקרים של התקיפות שבהם נערים תקפו נער אחר והכו אותו עד לכדי פציעה ואשפוז בבית החולים. אבל זו רק נקודת קצה. יש הרבה מעבר למה שמתפרסם בתקשורת. האלימות נמצאת מתחת לפני השטח, בכל שכבה ובכל גיל".
ניסיון להקמת סיירת הורים שלא צלחה
לוי מספר כי נעשה ניסיון להקים בהרצליה סיירת הורים שתפעל בשכונות ובגינות הציבוריות ותסייע במניעת אלימות במרחבים הפתוחים – אך המיזם לא המריא. "יחד עם העירייה ניסינו להקים סיירת הורים. העירייה הוציאה קול קורא והזמינה הורים להצטרף, אבל ההיענות הייתה כמעט אפסית. המטרה הייתה להכשיר מתנדבים, לתת הדרכות ולהקטין את מקרי האלימות – במיוחד בתקופות החופשים שהן הכי מדאיגות. אנחנו מצטערים מאוד שזה לא צלח".
למרות קיומן של ניידות בעיר, לוי טוען כי הצורך גדול יותר: "יש ניידות שמסתובבות בעיר, אבל לטעמנו לא מספיק. צריך לתגבר את הפעילות בגינות הציבוריות, גם מצד העירייה וגם מצד המשטרה. צריך לשלוח לשטח יחידות בילוש ונוער. אי־אפשר להשאיר את זה ברמת הצהרות".
"הפתרון מתחיל בבית – הילדים לומדים מאיתנו"
לוי מטיל אחריות גם על המערכת, אך אינו חוסך ביקורת מההורים. לדבריו, שינוי אמיתי חייב להיבנות מתוך הבית: "הכדור מתחיל בנו. הילדים מסתכלים עלינו – איך אנחנו מדברים עם המוכר במכולת, איך אנחנו נוהגים בכביש, אם אנחנו מקללים או מתנהגים באדיבות. אם הילד שלנו לא רוצה להזמין ילד מהכיתה – מה אנחנו עושים? האם אנחנו מסכימים לזה או מחנכים אותו לשוויון בין כולם?"
רק לאחרונה ילדה בת 16 התאבדה. עוד ילד שעבר חרם התאבד. לצערי כמעט בכל בוקר מתעורר ושומע על מקרים מהסוג הזה. אנחנו מדינה בפוסט־טראומה. ידענו שזה יבוא לידי ביטוי, אבל לא ברמה כזו".
"מערכת שלמה לא מצליחה לתת מענה – וכל יום שעובר עולה בחיי אדם"
לוי מדגיש כי האחריות אינה מוטלת רק על גורם אחד: משרד החינוך חייב לייצר נוהל מחייב, מתוקצב וברור לטיפול בחרם ואלימות. הרשויות המקומיות – נדרשות להגביר פיקוח, להרחיב נוכחות בשטח ולהעמיק את המענים הפסיכולוגיים. בתי הספר – צריכים להפסיק לטשטש אירועים "כדי לשמור על שם טוב" ולהתמקד בטובת הילדים בלבד. ההורים חייבים לגלות אחריות על חינוך רגשי, על השיח בבית ועל מה שקורה ברשתות.
לוי: "אי־אפשר לצפות מבית הספר להחליף הורות – אבל אי־אפשר גם לצפות מההורים להחליף את משרד החינוך. הדבר היחיד שיעצור את המעגל הזה הוא פעולה משותפת של כולם. להחזיר גבולות, להציב סטנדרט אחיד, לייצר שפה חינוכית אחידה ולוודא שלכל ילד = לא משנה היכן הוא גר – תהיה הגנה. כשילד נפגע – כולנו נכשלנו. וכשילד נשבר עד אובדנות- זו כבר לא טרגדיה פרטית של משפחה. זו קריסת מערכת שלמה. אני מתחייב להמשיך להילחם על זה בכל זירה – עירונית, ארצית, מול משרד החינוך ומול כל גורם שצריך. בשביל הילדים שלנו. בשביל העתיד שלהם. בשביל חברה שפויה ובריאה יותר. הורים שרוצים להתנדב לסיירות – מוזמנים לפנות לעירייה ולהצטרף. אסור לנו לעמוד מהצד".
