כשאורן אוריאלי החליט להתמודד למועצת העיר היה לו ברור שהמילה חינוך תהיה חלק משם רשימתו. מזה שלוש וחצי שנים הוא חבר מועצת העיר לאחר שרשימת "דרך החינוך", אותה הקים, זכתה במנדט בודד. אוריאלי, בן 47, עו"ד, בעבר בעל שני עסקים בהרצליה בתחום המסעדנות והאירועים, מנהל את בית הספר היסודי "צופה שרון" באלפי מנשה, זו השנה השניה, וכאמור מכהן גם כחבר מועצת עיר.
אורן, ספר לנו כיצד הגעת לניהול בית ספר?
"אחרי שנבחרתי למועצה, עבדתי במקביל בשתי חטיבות ביניים – בחטיבת סמדר בהרצליה כמורה לספרות וכמחנך בבית הספר המונטסורי 'דרך הילד' בכפר הירוק. כשהתחילה הקורונה כתבתי פוסט בפייסבוק בו שיתפתי ממחשבותיי אודות מגפות קטלניות מן העבר וכמה חשובה הפרופורציה בחיינו כעת, כשאנחנו יודעים מול אילו קשיים התמודדו האנשים בהיסטוריה. אורלי פרלמן, מנהלת מחלקת החינוך באלפי מנשה, נחשפה לפוסט, זימנה אותי לריאיון והשאר היסטוריה".
מהו הסיפוק הגדול ביותר בתפקיד זה?
"יש מקרים מובהקים בהם אתה יודע בבירור שקיבלת החלטה ששינתה לטובה את חייו של ילד או ילדה. אין תחושה דומה לזו באף מקצוע אחר או בעבודה אחרת בה עסקתי".
מהו הקושי הגדול ביותר?
"האחריות האדירה שכרוכה בניהול בית ספר עם 700 ילדים. זו תחושה שלא נותנת מנוח ומשאירה אותך דרוך ועירני כל העת".
עד כמה הקורונה פגעה בתלמידים בשנתיים האחרונות?
"לא מעט. אם שמים רגע בצד את ההיבט הפדגוגי (אותו כמעט תמיד אפשר להשלים במאמץ כזה או אחר), הפגיעה החברתית, הנפשית והרגשית עבור ילדים מסוימים הייתה קשה מנשוא, במיוחד עבור אלו אשר גם כך מתמודדים עם קשיים חברתיים על בסיס יומיומי".
האם היו לך, כמנהל בית ספר, דרכים להתמודד עם הפגיעה בתלמידים ומה עשית בנדון?
"בהחלט כן. לפני כל דבר אחר, בנוסף לילדי החינוך המיוחד שלנו, אשר לשמחתנו המשיכו להגיע לבית הספר גם בימי סגרים, כל אימת שהיה בידי לעשות זאת (ולפעמים גם אם לא..), אפשרתי לילדים להגיע לבית הספר, ולו רק כדי לראות חברים, להפיג את תחושת הבדידות, לזרוק איתי פריזבי או לשחק כדורגל. כמנהל, זה היה אחד הדברים החשובים שיצא לי לעשות עבור ילדים אלו. מעבר לכך, הקורונה הביאה איתה גם הזדמנויות. אחת מהן הייתה תוספות תקציביות נכונות וראויות בהן ידעתי לעשות שימוש ראוי לנוכח ניסיוני בעבר".
כיצד אתה מעריך את ההשפעות של הקורונה על ילדים ובני נוער בעתיד?
"קשה לבחון השפעות עתידיות בתחום שבו המדידה האיכותנית היא כה משמעותית, כמו בעולם החינוך. אני תמיד חושש מהסתגרות יזומה או בידוד עצמי מופרז של ילדים וילדות ואין לי ספק כי מירב המאמצים והמשאבים חייבים להיות מופנים לתופעה זאת. מה שבטוח, השפעה בוודאי שיש. הנעלם הגדול הוא האם החברה, הקהילה, משרד החינוך וההורים יידעו לנתב את ההשפעה הזאת לכיוונים חיוביים, לצד היכרות עמוקה עם עולם התוכן של הילדים וערנות תכופה למצבם".
מה המוטו שלך כמנהל בית ספר?
"שניים: ילדים פועלים למען ילדים, סקרנות היא המפתח".
אביך יהודה אוריאלי היה חבר מועצה והתמודד לראשות העיר. האם החיידק הפוליטי הגיע בעקבותיו?
"מיום לידתי".
מהם שלושת הדברים שקידמת בתור חבר מועצה?
"ברשותך, קידמתי הרבה יותר משלושה. למשל: הקמת מתחם מייקר'ס בבאר מים נטושה ברחוב בני בנימין (נמצא בשלבי תכנון ואני כבר לא יכול לחכות …), מדפסות תלת מימד למגמות טכנולוגיה בעיר, סיוע בפתיחת מרכז 'דרך הגלים' לבנות, דחיפה להקמת מנגנון סיוע לעסקים קטנים במהלך סגרי הקורונה, עזרה שוטפת לתושבים, לעיתים על בסיס יומיומי, בעניינים מוניציפליים מגוונים להפליא, מאבק עיקש על תקציב ראוי לעמותת בני הרצליה ולקבוצות הבוגרים (תענוג גדול היה לראות את קבוצת הכדורסל זוכה בגביע…).
מה עדיין לא הספקת לקדם?
"אין מקום בכתבה לתשובה שלי".
האם במהלך שלוש וחצי השנים היו לך מחשבות לעבור לשורות האופוזיציה?
"לפני שנתיים הבנתי את הקטע, שאלתי את עצמי האם אני מתכוון להיות "עוד מאותו הדבר". כשעניתי לעצמי שלא, לשמחתי, החלטתי כי מאותה העת ואילך, אני מתכוון להצביע רק על סמך מצפוני, ההיגיון הבריא והשכל הישר. מכוח זה אני לא חבר קואליציה בהגדרה וכמובן שאינני מבקש לעצמי דבר מראש העירייה בנסיבות אלו".
מהו הדבר הכי טוב בהרצליה ומהו הדבר שזקוק לשיפור?
"הים. בתנאי שלא מזרימים אליו ביוב כמובן. זמני התגובה והשירות של מינהל ההנדסה בעיר חייבים להשתפר דרמטית".
האם אתה מתכוון להתמודד למועצת העיר גם בבחירות הבאות?
"כרגע אני מנהל בית ספר".
האם אתה שואף, ביום מן הימים, להתמודד גם על ראשות העיר?
"כרגע אני מנהל בית ספר".
נעבור לשאלות אישיות יותר: מה הכי משמח ומרגש אותך?
"טוב לב אמיתי, חמלה אנושית, סקרנות ותמימות של ילדים".
מה הכי מעצבן אותך?
"שקרים, כפיות טובה, זלזול באחר, חוסר נימוס, רדיפת שררה וכבוד".
מהו המקום האהוב עלייך בעיר ומדוע?
"אחד מהם זו הגינה על שם סבא שלי, שמחה אוריאלי – אחד ממייסדי העיר, הממוקמת ברחוב אשר ברש, פינת רחוב סמילנסקי".
אם הייתה לך אפשרות להיפגש עם דמות היסטורית, מי זה היה ומדוע?
"הופה, עכשיו זה נהיה מעניין וקשה. הייתי מאוד שמח לשבת עם יוליוס קיסר, שפינוזה, ישעיהו ליבוביץ' או גנדי (ההודי כמובן), אבל אם אני חייב לבחור אחד, אז אין ספק שנפוליאון בונפרטה. אחד האנשים המוכשרים, המורכבים, הרומנטיים והטרגיים בהיסטוריה האנושית. קשה יהיה למצוא משהו דומה לזה בדברי הימים, עת עתיקה או מודרנית".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"ששתי הידיים שלי חזקות (או חלשות) כמעט באותה מידה".
