"שנאה היא לא אידיאולוגיה, פמיניזם ומאבק לשוויון – כן"

איך עובד תהליך האימון?

הפרקטיקה האימונית היא לבנות תמונה מתוך שאלות. רעיונות בדרך כלל באים מתוך מקום אישי, לא תמיד א.נשים מזהים בצורה מדויקת את הדרך שנכונה להם, וההנעה לחשיבה דרך הפרקטיקות האימוניות, מסייעת להן.ם להבהיר את המחשבה. למשל, לפני כמה שנים העברתי הרצאה אחריה קיבלתי מייל מאישה לה יעצתי לפני שנים רבות, היא הזכירה לי את הסיפור האישי שלה. באותה תקופה היא הייתה חולה והיה חשש לחייה ובתקופה שנותרה לה היא רצתה לספק שירותי מזכירות מהבית. באיזה שהוא שלב בשיחה שאלתי אותה את מה שקרוי באימון "שאלת עוצמה" – שאלה פילוסופית על דרך החיים: האם זה מעניין אותה, מה בעצם התשוקה שלה בחיים? השאלה, שנשאלה בתזמון הנכון, כפי שהיא סיפרה לי, הביאה אותה ללמוד את נושא המחלה שלה ואחרי ההחלמה היא עוסקת בליווי חולים ומשפחות. אימון הוא אמנות השאלה האמפטית, שיוצרת הבנה על המניעים הנכונים של כל אחת ואחד. משם, קל יותר לבנות אלטרנטיבות מספקות בחיים. 

איפה מתבצע האימון?

כחלק מתסמונת הקן המתרוקן (כינוי מקובל לשלב בו הילדים עוזבים את הבית – ד.ג) חזרה לי הקליניקה הביתית שלי וחלק מהתהליך הוא אצלי בבית, או בארגונים בהם אני עובדת. בתוך ארגונים, אני עובדת מול הארגון ומול פרטים בארגון. גם ההרצאות שלי הן אימוניות בסגנונן. חוץ מפעילות ישירה בארגונים, אני עובדת שנים עם מכללת כישורים קישורים, ודרך סוכנות ההרצאות הלו. אחד מתחומי האימון שאני מתמחה בהם הוא הכנה של נשים להתמודדות על מכרזים ציבוריים ותפקידים בשוק הפרטי. זה תהליך של שיווק עצמי בניית אסטרטגיה של התמודדות, מיומנויות שבונות בטחון עצמי, וגם להתמודד עם שאלת שוויון בשכר. 

אחד הנושאים שלא יורדים מהכותרות הוא אכן פערי שכר בין גברים לנשים, יש פתרון?

הפתרון הוא קודם כל בתפיסה השוויונית בכל תחום בחיים, במשפחה, בעבודה, בצבא, בכל תחום בחיים, בתקופת הקורונה נשים רבות הפסיקו לעבוד מהבית כי בן הזוג היה צריך את מרחב העבודה בבית והתעסוקה שלהן הייתה בדרוג נמוך יותר. זה אבסורד. ההתייחסות לעבודת נשים כעבודה עם ערך נמוך היא תפיסה מעוותת. 

המלחמה על התא המשפחתי היא מהותית – מאבק שליטה על הכסף והכוח זה לא קורה רק במשפחות "מסורתיות". יש גברים ליברליים שמשמרים תפיסות שמרניות, כי לא נוח להם שיפלשו להם לטריטוריה. נשים יעילות יותר בעבודה, ברמת הצלחה גבוהה ורמת הערכה נמוכה, והשליחות המקצועית שלי היא לשנות את סל המיומנויות שלהן כדי להתמודד טוב יותר. נשים מוסללות לא לשווק את עצמן, וגם לגברים יש הסללה – אבל עם פריולגיות.

לא חשבת להכנס לפוליטיקה להיות חברת כנסת?

אני חושבת שאני משפיעה יותר במה שאני עושה היום, בשדה החברתי, בעבודה המקצועית והציבורית, במעורבות ביוזמות כמו "לובי 99" (אני אחת מבעלות המניות של הלובי), שהוא לובי חברתי בכנסת, בכתיבה, בכלל הפעילויות שלי. אני משנה לאנשים את החיים ולנשים את מסלול ההשפעה החברתית והתעסוקתית שלהן. זה המון. הפריזמה הפמיניסטית מוסיפה לעבודה שלי הקנייה של תפיסת עולם שוויונית, שאני רואה בה דרך לעולם טוב יותר, יחד עם זאת אני לא נותנת לדעות להשפיע על האימון בצד של הלקוח.

אחד הדברים המוקפדים ביותר באימון כפי שאני תופסת אותו, מעבר להיעדר שיפוטיות ולהימנעות מייעוץ, הוא שלא עוסקים בנפש האדם אלא בפרקטיקה. אני לא נותנת עצות, אני מניעה למחשבה ולפעולה. זה משנה עולמות.  

הפוליטיקה מקומית פחות מעניינת אותי כעת, כשאין לי יותר צורך לשפר את המערכת עבור ילדי הפרטיים, אבל אני  מוטרדת מהתרחבות של הכפייה הדתית ברעננה, יש התרחבות לפונדמנטליזם, שהוא ממש לא חבר טוב של הפמיניזם. אני מזהה נסיגה לאחור גדולה תרבותית ואינטלקטואלית וגם חברתית, מצד שני יש תהליכים חיוביים בחברה הדתית, 50 אחוז מהבנות הדתיות מתגייסות לצבא, הפמיניזם הדתי פורח, יש מניינים שוויוניים, נשים עולות לתורה. הן משנות את התמונה החברתית כולה. הרבנים מזדעקים ומנסים לסחוב אותנו לאחור כי הכוח והשליטה נשמטים להם מהידיים, וזה טוב לכולנו כיהודים ויהודיות וכבני.ות אדם. 

יש צורך בהעדפה מתקנת?

בודאי. נשים ראויות להזדמנות שווה שהן לא מקבלות היום. בטחון אישי של נשים במרחב הציבורי הוא נמוך. נשים חיות בתוך מציאות של כפל תפקידים: יש בכל משפחה 3 קריירות – שלו שלה והבית, לאישה יש 2 קריירות ולגבר אחת. גם בבתים בהם האישה מנהלת קריירה, היא עדיין המתכללת מלמעלה של הבית וכפל התפקידים נשמר.

ובוא נדבר על הסללה. בכיתה י' הבת שלי נכשלה במבחן במתמטיקה 5 יחידות,  המורה לקחה אותה לשיחה והציעה לה לרדת ל 3 יחידות, בעוד שלבנים שנכשלו אמרו להם להשתדל יותר. ככה בנים מוסללים להצלחה ונשים לא. היא כמובן זיהתה מה עושים לה ויצאה נגד זה, וסיימה 5 יחידות מתמתיקה בהצלחה רבה. וזכור, שרוב שעות העבודה הלא משולמות בעולם הן של נשים.

יש בארץ חקיקה, יש אכיפה אין מספיק העדפה מתקנת. העדפה מתקנת לא נועדה להכניס אנשים לא ראויים לתפקידים אלא לייצר תנאי סף שוויוניים, שלא תהיה העדפה אינטואיטיבית לגברים.

גם את מדברת בשפה מגדרית, כמו מרב מיכאלי. למה? 

מרב מיכאלי, עשתה מהפכה בהתייחסות לשוויון מגדרי במרחב בציבורי על ידי שינוי שפה. כי שפה משקפת ומעצבת תודעה. אני חושבת שקשה היום להתווכח עם המהלך הזה – כולם מבינים את עצמתו והשפעתו על תפיסת נשים כנוכחות במרחבים שהודרו מהם, גם המתנגדים, שזה מאיים עליהם. 

אחד המיזמים הבולטים שלך הוא חמ"ל הורים לחיילות וחיילים. איך הוא נולד? 

את חמ"ל הורים חילות וחיילים בפייסבוק הקמתי בדצמבר 2015 יחד עם ליאת סיני סדס ומאוחר יותר הצטרפה המנהלת השלישית, חנה מוסקוביץ גרטנברג. המניע הראשוני להקמה היה טיפול רפואי בבנים החיילים, כל אחת קבלה לנציב הקבילות על ליקויים בטיפול רפואי בבנים שלנו ו"נופנפה", וחשבנו שמאות אמהות יהיה קשה יותר "לנפנף". עשיתי את מה שאני יודעת לעשות: לבנות כח פוליטי באמצעות קהילה. לא לפנות נגד המערכת אלא לעבוד עם המערכת. כשהגענו ל 500 הורים מעורבים, התקשרו מלשכת ראש אכ"א וקבעו פגישה. השאר היסטוריה. הנענו שינוי עמוק וחיובי ביחסי הורים-צבא, שאנחנו מאוד גאות בו. אנחנו מסייעות לכל הורה שפונה אלינו. 

הצבא מבין  שעדיף לשתף פעולה עם ההורים, שהמאבק בניסיון למנוע מעורבות הורים בעידן הסלולר והשקיפות המיידית הוא מאבק אבוד.  אנחנו לא מתערבות בהחלטות מבצעיות או משמעת אלא רק בנושאי פרט. יש כעת כבר שלושים אלף הורות והורים בפורום, אנחנו מסייעים בהנגשת מידע על התהליכים הביורוקרטיים, ובמקרי קצה – מסייעות אישית מול גורמים בצבא. המטרה האמיתית הנגשת הידע, ללמד הורים כיצד לפעול ביעילות מול הצבא.  אנו גם יוצקות ערכים משותפים לפעילות. ערכי קהילה, עזרה הדדית וכמובן ערכי שוויון. מערך הכוחות בחברה האזרחית בנוי על הצבא,  ולכן המאבק על הצבת נשים בכל תפקיד הוא חלק מהמאבק הפמיניסטי. 

את אופטימית?

תפיסת העולם שלי מעורבת, ריאליזם פסימי עם תקווה. לא רואה איך בתקופה הקרובה יש סיכוי לשוויון אמיתי. זה ייקח מאות שנים. אני אישה אופטימית מטבעי, שיודעת להכיל איכשהו את הכאב שהתובנה הריאליסטית הזו מסבה לי. 

מה את רוצה לבקש מהקוראות והקוראים? 

לפני כל דבר אחר, חשוב להיות בני ובנות אדם ולשאוף לעולם טוב ושוויוני יותר. וכמובן – צרו אתי קשר בענייני עבודה, אשמח להיות המאמנת או המרצה שלכן.ם ושל הארגון שלכם.