הם אמנם לא רואים אבל גם עובדה מצערת זו לא עוצרת אותם כדי לעשות את הדבר שהם כה אוהבים, ריקודי עם.
מבלי שרבים יודעים מתקיים מזה כ- 12 שנים חוג לריקודי עם לעיוורים במתנ"ס בית פוסטר בשכונת נווה עמל בהרצליה. החוג מונה 14 אנשים עיוורים שמגיעים אחת לשבוע ולומדים את צעדי הריקוד.
על הפרויקט נפלא הזה אחראי יוסי תפילין, מדריך ריקודי עם בן 56 מנתניה, שפתח לפני 25 שנים את החוג בנתניה. בראיון ל"הרצליה ניוז" הוא מספר: "עבדתי בעיריית נתניה בתור איש אחזקה במקביל לחוג ריקודי עם שהעברתי. הגיעה אלינו תלמידה עיוורת שרצתה לרקוד. התלמידים לא התלהבו מכך שאני צריך ללמד אותה לבד במקביל ולכן לימדתי אותה בנפרד. לאחר שהופעתי בראיון בטלוויזיה ביקשו ממני באגודה למען העיוור בנתניה ללמד עיוורים לרקוד ריקודי עם. בזמנו התנדבתי בעוד 4 עמותות ומאז אני מלמד בהתנדבות".
לפני כ- 12 שנים חלה תפילין במחלת הסרטן אבל לא ויתר על החלום ותוך כדי הטיפולים הקשים המשיך ללמד. "במהלך השנים רציתי שהקבוצה תגדל ולכן הגדלתי את הקבוצה גם להרצליה וכיום הקבוצה מונה 14 עיוורים מנתניה והרצליה. על כל עיוור יש מתנדב או שניים כדי שנוכל ללמד אותם כמו שצריך".
יוסי, ספר לנו על הפרופיל של הרוקדים.
"הרוקדים העיוורים נעים מגילאי 40 ומעלה, חלקם עיוורים מלידה, חלק התעוורו במשך הזמן וחלקם לקויי ראיה שרואים רק צללים".
מהו הקושי הגדול ביותר ללמד עיוורים לרקוד ריקודי עם?
"בן אדם רגיל שבא לרקוד מעתיק מהמדריך שהוא במרכז המעגל. עיוור לא יכול להעתיק. אני מלמד אותם בשיטה מיוחדת שבה אני יושב על הברכיים שלי ומזיז להם את הרגליים, רגל אחר רגל כדי להמחיש להם את הצעד שהם צריכים לעשות. אם הם לא מצליחים אני עומד מולם ומזיז להם את הידיים ועושה להם את הצעד כאילו זה הרגל ואז הם עושים את אותה פעולה ברגליים".
מה הסיפוק הכי גדול שלך?
"אחרי כל מה שעברתי עם המחלה הארורה הזאת, הם נותנים לי סיבה לחיות. בזמן המחלה הם עודדו אותי להחזיק בחיים כדי שאמשיך להרקיד אותם. עברתי טיפולים קשים מאוד אבל אני מאמין שאני על הרגליים בזכות המצוות שאני עושה איתם. הנתינה שלי אליהם מחזיקה אותי בחיים ונותנת לי אוויר לנשימה. יש רגעים שאני מרגיש על הפנים, לוקח את הקנאביס ונוסע לחוג בכל זאת. שאני מגיע לשם אני מתחיל לרקוד כאילו לא היו לי כאבים".
מה החלום שלך איתם?
"הופענו כל שנה בפסטיבל המחול בכרמיאל, אבל החלום שלי היה להופיע על הבמה המרכזית והגשמנו את זה. כיום החלום שלי זה להגיע איתם להופעות בפסטיבל מחולות בחו"ל. זה אפשרי אם יהיה מימון מתאים. בשבוע שעבר הופענו באירוע של נגישות ישראל בנמל ת"א, כל שנה אנחנו מופיעים בפסטיבל כרמיאל, התנדבנו בבית לוינשטיין קרוב לארבע שנים ואנחנו מופיעים בבתי ספר ולכל מי שמזמין אותנו".
יוסי לא שוכח לפרגן ולהודות למי שגורם לחוג המיוחד הזה לצאת לפועל: "אני רוצה להודות לעיריית הרצליה שעוזרת לנו בתלבושת ובכל הדברים ובפרט ליקי חרל"פ, חבצלת פנחס ועובדי המתנ"ס. וכמובן להודות לאגודה למען העיוור בהרצליה שעוזרת בהסעות של החבר'ה מנתניה להרצליה, לעופר רמון, יו"ר האגודה, ולטלי בנימין, מנכ"לית האגודה".
