ברעם מסיים תקופה ארוכה של ניהול יומיומי לאחר עשרות שנים של עשייה רצופה. עבור רבים בענף, לא מדובר רק בפרישה של מנהל, אלא בסיומו של פרק משמעותי בכדורסל המקומי. במהלך שנותיו במועדון בני הרצליה, ובהמשך גם כחלק מהקבוצה המאוחדת בני השרון, היה ברעם שותף לבניית מערך מקצועי יציב, לחיזוק מחלקות הנוער ולהובלת המועדונים להישגים בליגת העל. בתקופת האיחוד בין הרצליה לרעננה שימש דמות מפתח בגישור בין המערכות, בניהול המודל המשותף ובהתמודדות עם אתגרים כלכליים וארגוניים לא פשוטים – משימה שדרשה איזון מתמיד, ראייה רחבה ויכולת להחזיק מערכת מורכבת לאורך זמן.
טקס פרידה מרגש
הבחירה לקיים את טקס הפרידה דווקא לפני המשחק בין רעננה להרצליה לא הייתה מקרית. אלו שתי הערים שבהן פעל ברעם לאורך השנים, שתי מערכות שהיה שותף לעיצובן המקצועי והניהולי. עבורו, זה היה רגע של סגירת מעגל.
למשחק הפרידה הגיעו עשרות שחקני עבר ומאמנים שבאו לחלוק כבוד לברעם. אפי בירנבוים, המאמן שאיתו זכתה הקבוצה בגביע הראשון בתולדותיה, בירך את ברעם על תרומתו רבת השנים. גם ראשי הערים לשעבר של הרצליה, משה פדלון, ושל רעננה, זאב בילסקי, וכן ראש עיריית רעננה המכהן, חיים ברוידא, הגיעו לכבד את ברעם בנוכחותם.
"צריך לדעת מתי לפרוש", אומר ברעם. "בעונה שעברה, במשחק האחרון שבו סיימנו במקום הרביעי, הרגשתי שהגעתי לשיא שלי עם הקבוצה. הבנתי שזה הזמן לפנות את הדרך לחבר’ה הצעירים שימשיכו את דרכי".
את דרכו בכדורסל החל כבר בתחילת שנות ה־80. בשנת 1981 הגיע להרצליה כמורה צעיר לחינוך גופני, בן 20 בלבד, עם חלום ברור: להקים מועדון כדורסל משמעותי. ברעם מספר: "הצלחנו לעלות עם השחקנים מליגה ג’ דרך הליגות הנמוכות ועד לליגת העל. זו הייתה דרך ארוכה, עם הרבה עבודה מאחורי הקלעים. בשלב מסוים החלטתי לפרוש, כשהחלו להיכנס שיקולים פוליטיים למועדון, אבל תמיד ידעתי שאחזור". ואכן, הוא חזר – תחילה דרך רעננה ובהמשך כאחד ממובילי האיחוד בין הרצליה לרעננה, פרק שנמשך כ־25 שנה והפך לאחד המהלכים המשמעותיים בכדורסל האזורי.
למרות הפרישה מהניהול השוטף, ברעם אינו מתכוון להיעלם. "פרשתי מהניהול, אבל אני נשאר בענף. אמשיך להיות בקשר עם השחקנים וההנהלה, לעסוק בגיוס חסויות ולעבוד מול ערוץ הספורט. זה היה מפעל חיי, ורק עכשיו, כשעזבתי, אני מבין עד כמה".
בדבריו הודה גם לשותפיו לדרך – מאמנים, שחקנים ואנשי הנהלה – וציין את הקשר המיוחד שנרקם עם אנשי המועדון, שלדבריו הפכו למשפחה. ברעם, נשוי, אב לשלושה וסב לשתי נכדות, מספר כי כעת יוכל להקדיש יותר זמן למשפחה, אף שתמיד הייתה בעדיפות ראשונה.
אלדד אקוניס, יו"ר בני הרצליה: "זאב ברעם הוא הרבה יותר ממנהל – הוא איש של דרך, של ערכים ושל אנשים. לאורך עשרות שנים הוא בנה תשתיות מקצועיות, טיפח דורות של שחקנים ואנשי צוות, והיה שותף מרכזי בעיצוב הזהות של הכדורסל באזור השרון. התרומה שלו למועדון ולענף כולו עמוקה וארוכת טווח, וגם אחרי הפרישה הוא יהיה תמיד חלק מהמשפחה של בני הרצליה."
הטקס עצמו היה טעון ברגש. ליציעים הגיעו שחקני עבר, אנשי מערכת וחברים לדרך, שבאו לומר תודה. "עשו לי טקס מטורף, כבוד של מלכים", סיכם ברעם. "מבחינתי זו סגירת מעגל לקריירה עצומה ומרגשת. עכשיו אני מתפנה גם לעזור לעמותות חינוכיות שאני מלווה ולגייס עבורן חסויות".
הקהל באולם היובל קם על רגליו והריע – לא רק לאיש, אלא לדרך: דרך של התמדה, אהבה למשחק והשפעה שנשארת גם הרבה אחרי שריקת הסיום.
