כמעט כל מי שטייל לאורך השנים בחוף סידני עלי בהרצליה מכיר את בית הצדף. המבנה יוצא הדופן, שנבנה במשך עשרות שנים מאבנים, צדפים וחומרים שונים שנאספו באזור, הפך לאחד המקומות המזוהים ביותר עם רצועת החוף. מאחורי היצירה עומד ניסים כחלון, שהגיע למקום לפני כחמישה עשורים ומאז חי, עובד ויוצר בו. אלא שכעת, בגיל 80, כחלון עומד בפני אחד הרגעים הקשים בחייו. לאחר הליכים משפטיים ממושכים הוא נדרש להתפנות מהמקום בעוד כחודש ימים בלבד. חברו ברונפלד מוחה על הרצון של המדינה לשמור על המקום אך לא על אורח חייו של כחלון. "במקום לכבד אותו בשנותיו האחרונות מערימים עליו קשיים".
כחלון, שמתקשה כיום בהליכה ונעזר בהליכון, מבהיר כי לא יעזוב כל עוד לא יוצע לו פתרון מגורים שיאפשר לו להמשיך לחיות באופן עצמאי. האפשרות שהועלתה בפניו לעבור לבית אבות נדחית על ידו בתוקף.
"אני לא מתכוון להתפנות אלא אם כן ישכרו לי דירה קטנה בנתניה. אני פה 50 שנה. עבדתי פה בלי משכורת, בנתי מקום לתפארת וכעת במקום שישבחו אותי על מה שעשיתי, זורקים אותי לרחוב. עשיתי פה מוזיאון בינלאומי. באים לפה תיירים ורואים את היצירה הזאת".
כחלון מדבר בכאב על השנים האחרונות ועל המאבק המשפטי שניהל. לדבריו, הוא הוציא סכומים גדולים בניסיון להיאבק על המקום שבו העביר מחצית מאה מחייו.
"שילמתי 140 אלף שקל לעורכי דין. אחד לקח 100 אלף והשני 40 אלף. הלכתי לבג"ץ ודחו אותי. מה עשיתי? גנבתי? רצחתי? אני בן 80 כבר. באתי לפה בגיל 30. מה נשאר לי לחיות? עוד שנה? שנתיים? אני אוכל את הלב שלי ולאף אחד לא אכפת".
"לבית אבות אני לא הולך"
בשיחה עמו מתברר כי יותר מהפרידה מהמבנה עצמו, נדמה שכחלון חושש מאובדן העצמאות. במשך עשרות שנים הוא חי במקום על פי הקצב שלו, מוקף ביצירותיו ובים. כעת הוא מבקש פתרון פשוט לדבריו: ל/שכור דירה קטנה בנתניה, בקרבת אחיותיו.
הציעו לך מקום אחר לגור בו?
"רוצים לקחת אותי לבית אבות. אני לבית אבות לא הולך. יש לי שלוש אחיות בנתניה, ויש לי אחים בפרדסיה, בכפר יונה ובבן יהודה. קשה למשפחה להגיע אליי לפה. אני כבר מבוגר וגם הם מבוגרים. אני רוצה להיות קרוב אליהם. אם לא יימצא לי פתרון אני לא מתכוון להתפנות".
גם היום, למרות הקושי הפיזי וחוסר הוודאות, כחלון ממשיך לעבוד. מבחינתו, היצירה היא לא תחביב אלא דרך חיים.
"אני עושה עכשיו עציצים, עושה דברים יפים. אני עובד כל הזמן. אני חייב לעבוד, אחרת אני אשתגע. כל המשפט הזה גומר אותי".
היכן תחגוג את הראש השנה?
"הפינוי יקרה עוד כחודש. בית המשפט פסק שאני צריך להתפנות. גם את ראש השנה הוא צפוי להעביר ליד הבית. השכן שלי פה למעלה הזמין אותי אליו ואני מקווה שזה לא החג האחרון שלי כאן".
מאחורי כל יצירה עומד אדם
מי שמכיר היטב את כחלון ואת בית הצדף הוא במאי הקולנוע דן ברונפלד, בן 40 מתל אביב. השניים הכירו לפני קרוב לשני עשורים, והמפגש המקצועי הפך עם השנים לחברות עמוקה.
דן, איך התחיל הקשר ביניכם?
"היום אני בן 40 והכרתי את ניסים כשהייתי בן 22 או 23. עבדתי כצלם על פרויקט שהיה מיועד לפסטיבל וקשור לים. עוד לפני שהכרתי אותו ראיתי אותו מהים, מסירת דייגים. הגעתי אליו והבנתי שהדרך לייצר איתו מערכת יחסים היא לעבוד איתו וליצור איתו. דרך היצירה נוצר בינינו קשר מאוד מאוד קרוב, שהמשיך לחברות מעבר לפרויקט".
חמש שנים לאחר מכן הפך כחלון לגיבור הסרט הדוקומנטרי של ברונפלד, "סיפור אפולוני".
"הצעתי לו להיות הגיבור הראשון בסרט שלי. הסרט נעשה עבור ערוץ 8, הוצג בפסטיבל ירושלים וגם הסתובב בעולם. מאז עברו שנים, והקשר שלנו כבר מזמן לא קשור רק לסרט. זו חברות קרובה".
כאשר החל המאבק המשפטי סביב המקום, ברונפלד התגייס לעזרת חברו. לדבריו, הוא אף יזם גיוס המונים לצורך מימון הליווי המשפטי.
"ניסים לא אדם שיש לו את הכספים האלה. התגייסו אנשים מכל הרצליה ותרמו לטובת העניין. עשינו כל מה שאפשר. אחרי שנים של מאבק הגענו למצב שבו הוא נדרש להתפנות, ועכשיו מבחינתי עולה שאלה מאוד פשוטה: מה עושים עם ניסים?"
"רוצים לשמר את המקום – אבל מה עם האיש?"
ברונפלד מדגיש כי עיריית הרצליה דווקא פעלה, לדבריו, בניסיון לשמר את בית הצדף. אלא שלטענתו, המאבק לשימור היצירה אינו יכול להסתיים בשימור האבנים בלבד.
"אני חייב להגיד לזכות עיריית הרצליה שהיא באמת נרתמה לשמר את המקום ועשתה פעולות כדי לנסות לשמור עליו. אבל עכשיו אני שואל: מה עם האדם? מה עם האיש? רוצים לשמר את המקום, אבל האיש שחי פה ויצר אותו במשך 50 שנה – מה יהיה איתו?"
למה בית אבות אינו פתרון בעיניך ובעיניו?
"צריך להבין מי זה ניסים. נכון, הוא כבר לא כמו שהיה לפני שנים והוא מתקשה פיזית, אבל הוא אדם שיוצר ועובד. לבוא בגיל 80 לאדם שחי בצורה הזאת כל חייו ולהגיד לו 'עכשיו אתה הולך לבית אבות ציבורי' – כל מי שמכיר אותו מבין מה המשמעות של זה עבורו".
לדברי ברונפלד, הוא אינו מבקש שהעירייה תבטל החלטה שיפוטית, אלא שתסייע במציאת פתרון אישי לכחלון. "הוא רוצה לגור ליד האחיות שלו בנתניה. למה אי אפשר למצוא דרך לסייע לו בשכר דירה? אנחנו מדברים על אדם בן 80. כמה זמן הוא עוד יחיה באופן עצמאי? שלוש שנים? ארבע שנים? תנו לו לצאת מפה בראש מורם, למקום שהוא יכול לקרוא לו בית. ניסים אומר בצורה ברורה שהוא לא הולך לצאת אם אין לו לאן ללכת. אני חושש שנגיע למצב שבו יצטרכו לגרור אדם בן 80 מהמקום שבו חי במשך עשרות שנים. בסוף הוא עלול למצוא את עצמו בלי בית. זה אירוע שאפשר וצריך למנוע".
מעיריית הרצליה נמסר: "הפינוי נעשה בהחלטת מדינת ישראל ולא העירייה. הנ"ל מטופל על ידי שירותי הרווחה העירוניים המצויים עמו בקשר רציף".
