ביום רביעי, ה 04/08 בשעה 20:30 יוקרן בסינמטק הרצליה סרטו המדובר של הבמאי שלומי אלדר "להיות ענת קם". קם עצמה תהיה שם, ואחרי ההקרנה תשוחח עם הצופים שבוודאי יהיו סקרנים לפגוש את הדמות שמאחורי הפרשה שהתפרסמה בשנת 2010 והסעירה את המדינה – אישה צעירה, נורמטיבית ואינטליגנטית שהעבירה לעיתונאי מסמכים מסווגים אליהם נחשפה במהלך שירותה הצבאי, הואשמה בעבירות של ריגול חמור ונגזר עליה עונש מאסר של ארבע וחצי שנים.
הסרט צולם לפני כשנתיים, אחרי שקם (34) סיימה את לימודי התואר השני בעיתונאות באוניברסיטת קולומביה היוקרתית. לאחריהם יצאה לטיול ארוך, אליו הצטרף הבמאי. הוא, מצידו, הבין שמדובר לא סתם בטיול כייף, אלא מסע אישי. היא מצידה קיוותה שהסרט יעזור לה לחזור להתקבל לחברה הישראלית.
"אני רוצה לנצל כל הזדמנות שיש לי להגיע ולדבר עם אנשים כי השאיפה שלי היא שיותר אנשים ייראו את ענת ולא את "ענת קם", היא מסבירה. "אין תחליף למפגש בלתי אמצעי עם אנשים. מאז שאני "ענת קם" נפגשתי עם הרבה אנשים, גם מהימין העמוק, ובשיחה אחד על אחד בגובה העיניים, הגם שיש מחלוקות, הם לומדים די מהר להבין שאני לא מרגלת, בוגדת או השטן, מה שהרבה אנשים חושבים שאני. בגלל זה הסרט נעשה ואני באה להקרנה".
אלדר קרא לסרט באנגלית Riding with a spy . השם מנציח אותך כמרגלת ולא ממש עושה לך הנחות. התאכזבת?
"שלומי הוא יוצר תיעודי מוערך שזכה בפרסים רבים והיה לי ברור שהוא לא בא לעשות עלי סרט תדמית או קמפיין יחסי ציבור, אבל מבחינת מעמדי הציבורי בארץ, המצב לא יכול להיות יותר גרוע, ואולי הסרט יוכל להראות את הדמות שמאחורי הסטיגמה. הקונוטציות שעולות כששומעים את השם שלי לא ישתנו ביום אחד אבל הסרט הזה אולי יהיה הצעד הראשון בדרך לרה-דמוניזציה שלו".
לא מייצרת קשרים ארוכי טווח, לא בזוגיות, ולא בגלל הפרשה
"היום ענת קם היא אישה שרוטה", אומר עליה בסרט הבמאי אלדר. בראיונות דיבורה מתון, מדוד, מחושב. היא לא מראה רגשות וכשאני שואלת אותה על המעגל החברתי שלה – חברות, חברי ילדות, היא נשארת מאופקת ורצינית.
"אין לי חברות ילדות ואני לא אדם של קשרים של עשרות שנים. יש לי חברות לתקופות ואני לא נוטה להמשיך קשרים. החברים שיש לי היום הכירו אותי כבר אחרי שהייתי "ענת קם" וזה לא מפריע להם. יש לי חברה שהכרתי בניו יורק שלמדה גם היא לתואר מתקדם, וחברה ששמרתי לה על החתולות. אלה אנשים שהצטלבו דרכינו ומצאנו עניין משותף והם לא הכירו אותי למרות או בגלל הפרשה".
קם שהתה במעצר בית שנתיים לפני ריצוי עונשה בכלאה. "אחרי הקורונה כולנו יודעים מה זה אומר מעצר בית", אומר במאי הסרט, וכל מי שעבר את השנה וחצי האחרונות בכדור הארץ – מבין. מכיוון שעונשה קוצר בשליש ריצתה שלוש שנות מאסר בבית הסוהר לנשים "נווה תרצה".
הגעת לכלא נשים עם אישום חריג בנסיבות ובעוצמה שלו. עד כמה זה היה נוכח בחיים שלך שם?
"זה היה נוכח בכלא בדיוק לדקה, ואחר כך עבר. שם הפרסום לא משחק תפקיד. אני צריכה לאכול ולישון עם אנשים ואם ראו אותי פעם בתקשורת זה חסר חשיבות. בנוסף, לא הייתי המקרה המתוקשר היחידי ב"נווה תרצה". היו עוד מפורסמות בנסיבות לא קלות וזה לא משחק שם שום תפקיד".
עד כמה השהות שם השפיעה עלייך?
"בגלל שאני מקרה עם פרופיל גבוה, קשה לי למקד ולהפריד את ההשפעה של הכלא עלי מאשר ההשפעה של דברים אחרים. זאת בהחלט חוויה משפיעה שאני לא ממליצה עליה לאיש אבל לא היתה משהו בלתי נסבל. זאת חוויה שאפשר לשרוד אותה ושרדתי. מה שהיה מאוד מתסכל זה היציאה מהכלא. לא חשבתי שזה יהיה כל כך מורכב למצוא חזרה עבודה בתחום התקשורת אבל יחסית לנשים אחרות שמשתחררות הייתה לי נחיתה רכה. יש לי משפחה תומכת, אמצעים להתקיים ומקום מגורים ואלה שלושה דברים שממש לא מובנים מאליהם. אני די מודה על מזלי ועל כך שאני במקום טוב יותר מאחרות."
הסרט נגמר בסימן שאלה גדול לגבי עתידה המקצועי של קם. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת קולומביה היא לא הצליחה למצוא עבודה בתחום העיתונאות בארה"ב ומן הסתם נצפו לה דחיות גם בארץ.
לא חשבת אז לעבור לתחומים אחרים? כאלה שיהיו רחוקים מעין הציבור?
"נכון שיש תחומים שחסומים בפני קטגורית בגלל שיש לי עבר פלילי. שרות המדינה למשל, ואני מקבלת את זה כי שם צריך אנשים ללא עבר פלילי אבל דווקא תחום התקשורת הוא תחום שבו אין סיבה שדלתות ייחסמו בפני כי לא מעלתי באמון התקשורת. אם אורי בלאו המשיך לעבוד בעיתונות אחרי הפרשה אז אני יכולה על אחת כמה וכמה".
בלאו, לאלה שלא זוכרים, הוא עיתונאי "הארץ" לו מסרה קם את החומר הרגיש. הוא נעזר בו לפרסום כתבות שעוררו חשדות בשב"כ, נעצר, ובעקבותיו גם היא. נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שרות. באפריל 2013 הגישה קם תביעה לפיצויים נגדו ונגד עיתון "הארץ", המו"ל וסגן העורך לשעבר, על פרסום שהביא לחשיפתה כמקור. המשפט הסתיים בפשרה כספית ו"הארץ" ובלאו לא נמצאו אחראים לנזקים שנגרמו לה.
העבודה שלי היא ביטוי לקבלה שלי
היום גרה קם במרכז תל אביב, עם שתי חתולות, ועובדת באתר התקשורת "כסית". מבחינתה, העבודה כעיתונאית זה (כמעט) כל מה שעושה את ההבדל.
"אני עובדת במשרה מלאה באתר צעיר שהוקם לפני כמה חודשים, עם עורך רציני, ומבחינתי העבודה היא ביטוי לקבלה שלי וזה שאני לא מוקצית ושאפשר להעסיק אותי. אני לא יודעת אם ולאן זה ימשיך מפה אבל בינתיים אני כאן ועושה עבודה שמעניינת אותי. העתיד שלי הוא בתחום הספציפי הזה אותו אני רוצה ואוהבת לעשות. אני כותבת טוב בעברית, מכירה היטב את החברה הישראלית וזה מה שמעניין אותי. אני יודעת שזה לא תחום רווחי אבל אני צנועה בדרישות שלי ופה אני רוצה את העתיד שלי למרות שבהרבה מקרים זה דווקא המקום שבו הדלתות סגורות בפני".
עד כמה השפיעה הפרשה עלייך מבחינת מציאת זוגיות?
"אני לא בזוגיות כרגע אבל אני לא יודעת אם זה דווקא בגלל זה ואיך זה משפיע על מציאת זוגיות. אני לא חושבת שמישהו דחה אותי בגלל זה, או שאחרי שנפגשתי עם מישהו הוא החליט שזה אני וזה לא מתאים לו".
לסיום אני שואלת אותה לפשר תמונת הפרופיל שלה בווצאפ – סקאר, הנבל הרע מ"מלך האריות", אוחז בפניו בייאוש ואכזבה. אבל אם קיוויתי לקצת פסיכולוגיה בגרוש, הרי שלא קיבלתי אותה.
"מלך האריות" הוא הסרט האהוב עלי וזאת סצנה שאני מאוד אוהבת, אבל אני לא חושבת שניתן להשליך מזה על מי שאני. בעיני הדמויות הרעות בסרטים הן הדמויות היותר מעניינות ומורכבות והעובדה שאני אוהבת את סקאר, לא אומרת עלי משהו".
את השיחה עם קם אחרי ההקרנה תנחה גלית רויכמן, ואלדר יצטרף אליה בזום מקנדה. רויכמן, תסריטאית ומרצה לקולנוע, כבר הנחתה לא מעט פאנלים כאלה בסינמטק הרצליה אבל הפעם היא סקרנית במיוחד.
"בסינמטק הרצליה תמיד קורים דברים מעניינים כי זה לא קולנוע מסחרי רגיל. הפעם למי שמגיע תהיה הזדמנות לצלול לפרשה מאוד מסקרנת שמכתיבה עדיין את מהלך חייה של ענת. יש עניין גדול בלפגוש אותה לשיחה יחד עם הבמאי כי בסרט ענת לא מתמסרת למצלמה אלא להיפך, זה נראה כאילו הדבר ממש מעיק עליה. המוכנות שלה לבוא לערב שכזה מראה על כך שהיא לא בורחת ממי שהיא וגם לא יכולה".
