יניב עומיסי (49) תושב שכונת נווה עמל, הותיר אחריו זוג הורים, אישה ושלושה ילדים. בשלושת החודשים האחרונים הוא היה מאושפז בבית החולים שיבא, שם ניסו להצילו ולייצב את מצבו. לדברי המשפחה יניב שהיה פעיל כל חיו חלם לצאת מבית החולים, לשוב למסעדה שלו ולהיות בקשר עם לקוחותיו, חבריו ובני משפחתו אותם אהב.
"יניב הפך לשבר כלי, הוא היה מורדם ומונשם וכשתעורר הוא אמר לי: 'זה לא כמו שפעת. אני מרגיש זוועה. אני מרגיש את המוות. תגיד לכל מתנגדי הקורונה שירוצו להתחסן. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שאני עובר", אומר מורן אחיו של יניב.
יניב אושפז בבית החולים מאיר לפני כשלושה חודשים. לדברי מורן הכל התחיל במהלך חופשה של כל בני המשפחה שיצאו לנפוש בכנרת. "יצאנו כל ארבעת האחים לנופש בכנרת – במהלך החופשה יניב חש ברע ונסע לביתו. הוא היה אדם חזק וגם כשחלה הצליח לעמוד על הרגליים. הרגשנו שמשהו לא בסדר כבר אז. הוא התעקש לנוח בבית וכשהתעלף, הזמנו לו אמבולנס".
יניב שבא במגע עם לקוחותיו במסעדה שממוקמת בנווה עמל – השכונה בה הוא מתגורר, לא היה מחוסן ונדבק לדברי משפחתו באופן קשה.
"ראיתי את אחי קמל לי מול העיניים", אומר מורן שמסרב להאמין שאחיו החזק, זה שאיחד את כל בני המשפחה הלך לעולמו. לדבריו יניב היה האח שתמיד איחד את כל האחים, האח היחיד שנולד וגדל בנווה עמל ובחר להישאר שם כדי להיות קרוב להורים שלנו".
מורן: "כולם בשכונה ובסביבה הכירו את אחי כאדם של אמת. הוא היה אדם ישר שאמר לכולם הכל בפנים. הוא עזר לאנשים ללא שאלות ואהב מאוד את המסעדה שלו".
מתי הוא פתח אותה?
"יניב החל את הקריירה שלו בתור שכיר. הוא היה עצמאי בנפשו ולא היה מסוגל לעבוד תחת מישהו. היו לו שני תארים בכלכלה ומנהל עסקים, אך הוא בחר בתחום האוכל. הוא שאב את אהבתו מהמטבח התימני – מהנשים בשכונה ומהבית שלנו. את המסעדה שלו 'הפלאפל של יניב', פתח לפני 20 שנים ומאז היא הפכה למאוד מוכרת ואהובה. הוא מכר בה פלאפל, פיתות ומאפים תימניים.
כשמצבו מעט התייצב הוא ביקש שאביא לו קביים. זה היה לפני שבועיים, הוא אמר לי: 'מורן תביא לי קביים, אני חייב לצאת מכאן. אני לא יכול להיות כאן עוד רגע. אני רוצה לחזור לראות אנשים".
בני משפחתו של יניב מספרים שמצבו התייצב במהלך השבועות האחרונים והם היו בטוחים שהוא יצא מכלל סכנה. לצערם הוא נדבק בחיידק בנוסף לקורונה – מה שהכריע אותו. כעת בני המשפחה מבקשים מכלל הציבור ללכת ולהתחסן. לא לזלזל ולהבין שמדובר בסכנת חיים של ממש.
"אחי בחר שלא להתחסן ושילם בחייו. אשתו שהתחסנה נדבקה גם היא ושרדה את המחלה. כשהייתי בבית החולים עם אחי, הבנתי שכל החולים הקשים לא היו מחוסנים. הצוואה הלא כתובה שלו הייתה שאפיץ את מה שקרה לו ואדאג שזה לא יקרה לאחרים".
