בעידן המי טו כל כוח ורוח גבית, שמקבלת ומחבקת נשים משבר, נחשבת למה שקרוי הרוח במפרשים – שמאפשרת לאותן נשים להמשיך במעלה ההר. השבוע יצא לי לפגוש אישה מעוררת השראה שכבר בגיל 10 חלתה בסרטן שבעקבותיו רגלה נקטעה ואם לא די בכך – בגיל 12 היא עברה תקיפה מינית. אילנית יורמן, לא נותנת לכלום לעצור אותה. כבר בתור ילדה היא החליטה שלא לרחם על עצמה להשתמש בכלים שהיקום נתן לה ולהתמודד עם כל מכשול גם עם רגל אחת.
רגע לפני ההפנינג ההתרמה שיערך בתאריך ה-25.12 על ידי "מפרשים – הספינה החברתית" במתחם עולם המים בפולג, היא קוראת לכלל הציבור להגיע להפנינג ההתרמה: "התרומות נועדו לשם הקמת קבוצות נוספות בניהן גם לגברים".
"מפרשים" הינו מיזם ללא כוונת רווח, הפועל תחת עמותת "טופז" (ע.ר) ליזמות וחדשנות חברתית. מיזם מפרשים מקיים מסעות ימיים קבוצתיים על גבי ספינת מפרש גדולה וייחודית. מדובר פלטפורמה ייחודית ורבת השפעה המאפשרת מסעות משני חיים עבור: נוער בסיכון, מתמודדי טראומה פיזית או נפשית, מתמודדי שכול, בעלי צרכים מיוחדים, אוכלוסיות מקוטבות ועוד.
הים כמשנה חיים וכמקור לכוח
לאילנית יורמן היו את כל הסיבות להתייאש ולבכות על מר גורלה הרבה לפני גיל ההתבגרות, עת נאלצו לקטוע את רגלה בגיל 9. אלא שאותה ילדה, שהפכה לאישה אמביציוזית ולוחמת חסרת פשרות, הרימה ראש ויצאה למסע מדהים, במסגרתו שילבה קריירה, ספורט והרצאות על סיפורה האישי שמעורר ההשראה ויכול בקלות להוות בסיס לדרמה טלוויזיונית מרגשת עם הפי אנד.
אילנית, ספורטאית, קרייריסטית, קטועת רגל, מעידה על עצמה שהיא חיה כאדם מאושר. צולחת רגעי שמחה ועצב, משברים והצלחות. בהיותה בת 9 חלתה באוסטיאוסרקומה – סרטן העצם, מה שחייב קטיעה מהירה של רגלה השמאלית. "הייתי בסכנת חיים מוחשית וגדולה, ולא הבנתי אז עד כמה. בבית החולים אמרו להוריי שאין לי סיכוי לשרוד את המחלה ושכדאי שימהרו להביא לעולם עוד אח או אחות לאחותי", היא אומרת. "בהמשך קטעו את רגלי, סבלתי לא פעם מהצקות של ילדים בבית הספר אבל הייתי חזקה", היא מוסיפה.
אילנית למדה כלכלה וניהול בהצטיינות, ובהמשך עבדה בבנק בתפקידים ניהוליים כ-30 שנה. את הספורט גילתה בגיל מאוחר יחסית, כשבסוף שנות ה-30 לחייה החלה לרכב על אופניים. היא מודה שהגיעה לזה בקטע חברתי והספורט לא עניין אותה אז, אבל עם השנים החלה לצפות מהצד באנשים שעושים טריאתלון – שילוב של אופניים, ריצה ושחייה – והתאהבה. "זה סם החיים שלי", היא מתגאה. כאישה סופר תחרותית, הגיעה בתחום להישגים רבים, וכיום היא אלופת ישראל המכהנת בפרא-טריאתלון, תואר אותו קטפה ב-2019.
דרך הטריאתלון נחשפה לעולם השחייה, שמהווה כיום את מרכז חייה ובשמונה השנים האחרונות היא שוחה להנאתה (סגנונות חתירה ומעורב) ברשת בתי הספר לשחייה "עולם המים" של אורי סלע, ומתחרה באליפויות ישראל ומאסטר. "השחייה הכי מתאימה לי משלושת מקצועות הטריאתלון, אני חולה על המים. שימי אותי בבריכה או בים ואין לתאר מה זה עושה לי", היא מספרת בהתרגשות. "המשקל לא משמעותי וכל גוף – בריא או נכה – צף פחות או יותר אותו דבר. לא צריך להיות חזק או חלש. אני כמו כולם".
מה נתן לך את הכוח להתמודד עם קטיעת רגלך בתור ילדה בייחוד ששנתיים לאחר מכן עברת תקיפה מינית?
"אמא שלי הייתה אישה מאוד חזקה. היא והמשפחה שלי לא ריחמו עליי ותמכו בי. אני זוכרת שאחת השכנות באו לאמי ואמרו לה: 'איזה מסכנה הבת שלך שהיא צריכה ללכת ככה בלי רגל'. אמא שלי אמרה לה שלא תבלבל את המוח ושאני לא מסכנה. היחס של המשפחה ורוב חבריי היה תומך. אני מאמינה שהחוזק שלהם השפיע עליי.
לגבי התקיפה המינית – בחרתי שלא לשתף איש כי לא רציתי לצער את הוריי. הם סבלו מאוד ממה שעברתי ולא רציתי לשבור אותם. בחרתי להוריד מסך על מה שעברתי ותמיד אמרתי לעצמי שאם ניצחתי את הסרטן, אני יכולה לנצח הכל".
העיסוק בספורט ובשחייה הוא דרך נוספת שבה התמודדה אילנית עם הקשיים שעברה. החיבור לים שם לא רואים את הקטיעה שעברה גורמת לה לדבריה להיות שווה בין כולם. "בים אני לא צריכה לענות על שאלות מיותרות. אני יודעת שאנשים לא שואלים מתוך כוונה רעה אבל זו לא המהות שלי ואין לי כוח לכך".
את בחרת לשתוק אבל כיום המודעות בנושא עלתה. למשל רק לאחרונה נערות מבית ספר יצאו להגנתה של חברתן שנאנסה על ידי תלמיד בית ספרה. את חושבת שעמותת מי טו והפתיחות של הציבור מסייעת בכך?
"מה שהכי חשוב הוא השיח הציבורי בנושא והאפשרות של הנשים או הילדות לספר על מה שרה להן. אור השמש הוא הריפוי הכי טוב לצלקות. אסור לשתוק. מאז שהייתי ילדה הדברים השתנו וכל תנועה או רוח גבית שמסייעת מספקת לנו עוד רוח במפרשים כמו שאומרים"
אילנית שמתנדבת במיזם של "מפרשים", מסייעת לנשים רבות וקוראת להן להגיע להפנינג שיערך בעולם המים: האירוע פתוח לכולם – צריך רק להירשם ולהגיע".
להרשמה כנסו ללינק: https://forms.office.com/r/LPzSZXrV6G
