גפן ונבו, שני ילדים בני 9 ו־11 מהרצליה, הקימו דוכן קטן בגינה הציבורית ומכרו כוס לימונדה צוננת בשקל. מדובר ביוזמה קייצית פשוטה – לימונדה תוצרת בית, שלט צבעוני, שולחן מאולתר – רגע של קיץ ישראלי תמים.
אבל אז הגיע פקח עירוני ושאל אם יש להם רישיון רוכלות. כשלא היה, ביקש מהם לסגור את הדוכן.
"הם לא עשו רע – רק ניסו להיות יצירתיים"
הוריהם של הילדים סיפרו כי היוזמה נולדה מתוך רצון של השניים "לעשות משהו אמיתי בחופש הגדול". הם סחטו את הלימונים בעצמם, הכינו שלט, הציבו כוסות, וחיכו לאנשים. "זה היה שיעור ביזמות, תקשורת בין־אישית ואחריות – לא מיזם כלכלי", הסביר אביו של נבו. "הילדים פשוט רצו להרגיש גדולים".
התגובות לא איחרו לבוא: קבוצות הפייסבוק והווטסאפ העירוניות געשו. תושבים רבים הביעו תסכול וזעם כלפי מה שתיארו כאכיפה חסרת רגש כלפי ילדים. "יש חוקים, אבל צריך גם שכל ישר ולב פתוח", כתבה אחת האמהות. "פקח לא אמור לשבור חלומות של ילדים".
ראש העיר מגיב: "גם אני מכרתי לימונדה כילד"
ראש עיריית הרצליה, יריב פישר, הגיב בפוסט רשמי בעמוד הפייסבוק שלו:
“זאת פעילות חינוכית, מבורכת וערכית. גם אני בילדותי וגם ילדי הקימו כמה וכמה פעמים דוכנים דומים.
העירייה תומכת ומעודדת.
יש לנו פקחים נפלאים בעיר שנותנים את הלב והנשמה ודואגים לנו, התושבים.
ההנחיות בנושא יחודדו.
מאחל לכל ילדינו חופש נעים.”
תגובת העירייה: "נבדוק את האירוע – ובקיץ ננהג במידתיות"
מדוברות עיריית הרצליה נמסר:
“כעיקרון ובהתאם לחוק, העירייה אוסרת על רוכלות בשטח הפארק.
עם זאת, בתקופת הקיץ, כאשר מדובר ביוזמה של ילדים רכים, העירייה מאפשרת את הפעילות – במידתיות.
לגבי תיאור האירוע – אנו בודקים את הדברים.”
איזון עדין בין חוק ללב
המקרה מעלה שאלה עקרונית: כיצד אמורים מוסדות ציבוריים לנהוג מול יוזמות קטנות של ילדים? האם צריך לאכוף את החוק בקפדנות – או להפעיל שיקול דעת שמתחשב בגיל, כוונה וחינוך?
"אם ילד רוצה למכור ציורים, או להקים דוכן ספרים משומשים – גם אז נעצור אותו?", שואלת תושבת נוספת. "הגיע הזמן לעדכן נהלים לפי הרוח – לא רק לפי הספר".
ומה הלאה?
לפי הוריהם של גפן ונבו, הילדים לא נשברו. להפך – הם מתכננים לפנות לעירייה בבקשה רשמית לפתוח שוב את הדוכן, אולי בגינת הבית, אולי עם שלט חדש: "הכול חוקי – וגם טעים".
כי לפעמים, מספיק שלוק לימונדה אחד – כדי ללמד שיעור על חברה, חינוך ויחס אנושי.
