אסף אמר (45) תושב הרצליה, לא מחזיק בתפקיד ציבורי, לא יושב במועצת העיר ולא מקבל משכורת כדי לטפל בתלונות של תושבים. ובכל זאת, כבר שנים שהטלפון שלו הפך לכתובת עבור אלפי הרצליינים. מפגע ברחוב, בעיית ביטחון, עסק שמבקש להשמיע קול, משפחה שזקוקה לסיוע או תושב שפשוט רוצה שמישהו יקשיב – לא מעט מהפניות מגיעות אליו. מה שהתחיל ב-2017 כפעילות ברשת, הפך עם השנים לקהילה גדולה ולכוח מקומי שקשה להתעלם ממנו.
לדבריו, כיום חברים אלפי אנשים בקבוצות הוואטסאפ שלו ולקבוצות ברשתות החברתיות יש עשרות אלפי עוקבים ומיליוני צפיות. אבל מבחינתו, המספרים הם רק חלק מהעניין.
מה לדעתך גורם לאנשים לעקוב ולפנות דווקא אליך?
"האותנטיות, הכנות והנגישות לכולם. כמעט תשע שנים חלפו מאז התחלתי את הפעילות, ולצד החשיפה הגיע גם עומס לא קטן. בכל יום יש עוד פנייה, עוד סיפור ועוד תושב שמבקש ממני לבדוק משהו. אני חושב שזו זכות גדולה לאנשים שיש בידיהם את הכוח ואת היכולת להשפיע, לשנות ולעשות טוב להרבה אנשים, ולא להסתכל רק על טובתם ורווחתם האישית. אדם שיש לו את היכולת לעזור לזולת, לתת מעצמו ומהזמן שלו ויש לו את הכישורים לעשות את זה – זו תהיה חוצפה לא לעשות את זה".
אירועי ה-7 באוקטובר וההצפה בפניות לעזרה
נקודת המפנה מבחינתו הגיעה לאחר 7 באוקטובר. בתקופה שבה ישראלים רבים חיפשו דרכים לעזור, הוא גילה עד כמה כוחן של הקבוצות שיצר יכול להפוך מפעילות ברשת לסיוע ממשי בשטח.
"ב-7 באוקטובר ראיתי שהעמוד והקבוצות הפכו להיות כוח משמעותי. הבנתי את הכוח שטמון בפלטפורמה הזאת והצלחתי לסייע לכל כך הרבה אנשים – לחיילים, למפונים ולתושבים בעיר. הוצפתי בבקשות לעזרה ויחד עם תושבי הקהילה הצלחנו לעזור לרבים שנפגעו או פונו מבתיהם".
מאז, לדבריו, הפעילות הפכה גם למשהו שממלא אותו באופן אישי. "יש אחד שהולך לדוג וזה ממלא אותו, ויש אחת שסורגת וזה ממלא אותה. אותי ממלא להשפיע, להשאיר פה איזשהו חותם שבאמת משנה. לא לקבל את כל הגזרות שנופלות עלינו כתורה מסיני, אלא לחשוב, להטיל ספק, לחקור, לשאול ולבדוק".
אסף יהיה באוקטובר בן 46. הוא סוכן ביטוח עצמאי, אב לשתי בנות ונמצא בפרק ב' בחייו לאחר שנישא לאחרונה. לדבריו, גם בבית מבינים שהפעילות הציבורית היא חלק בלתי נפרד ממנו. אשתו עמה התחתן לאחרונה – מקבלת את העובדה שבמובן מסוים היא התחתנה גם עם תושבי העיר.
"היא מפרגנת ותומכת בכל מה שיכולתי לחלום ולבקש. היא מאפשרת לי את הבמה, מצטרפת, מתקנת אותי לפעמים כשאני כותב לאנשים ונותנת לי עצות טובות. היא בן אדם אכפתי".
גם ההחלטה להשקיע חלק משמעותי מזמנו בפעילות הציבורית התחזקה בעקבות המלחמה. "ב-7 באוקטובר החלטתי שאני לא רוצה להיות מאלה שמתו בידיעה שהם חיו במשרד מתשע עד חמש. החלטתי להשקיע מהזמן שלי גם בדברים נוספים שממלאים את הנפש".
הפעילות שלך אינה חפה מביקורת, בעיקר בשל העיסוק התכוף בהתנהלות העירייה וראש העיר. יש מי שרואים בךאופוזיציה חוץ-מועצתית, ויש מי שטוענים שאתה רודף את ראש העיר
"זה ממש לא נכון. העיניים של התושבים רואות את מה שקורה בעיר. את הלכלוך על המדרכות והמפגעים".
מה הכי מטריד כיום את התושבים שפונים אליך?
"הדבר הראשון הוא הביטחון האישי. אחריו מגיע נושא הניקיון. הפחים השבורים ובעיקר החולדות הרבות שמשוטטות בעיר".
נושא נוסף שמגיע אליו הוא בעלי העסקים. אסף מותח ביקורת על אכיפה שלדבריו מקשה על חלקם, וטוען כי לצד הרצון לגבות ארנונה ותשלומים, על הרשות המקומית לחשוב גם כיצד לסייע לעסקים המקומיים להצליח.
מאחורי התלונות העירוניות מסתתרים גם סיפורים אחרים לגמרי. כשאני מבקשת ממנו להיזכר בפנייה שנגעה בו במיוחד, הוא חוזר לימי המלחמה הראשונים.
הוא מספר על צעירה מאחד מיישובי הדרום שנאלצה לברוח מביתה כמעט ללא דבר. אסף וחבריו התגייסו לסייע לה בבגדים ובנעליים, וגם חברי הקהילה הצטרפו. אחת הנשים, הוא נזכר, יצאה וקנתה לה זוגות נעליים חדשים.
בהמשך אותה צעירה אף התארחה בביתם. "היא הייתה אצלנו בסלון. זה היה מאוד מרגש", הוא אומר.
ומה הייתה הפנייה ההזויה ביותר?
"אין תלונה הזויה. למי שפונה – יש משהו שמציק לו. אני צריך לקבל את המצוקות של כולם. מה שנראה לי לא רלוונטי לציבור, אני פשוט מסיים שם".
למרות הפתיחות לפניות, הוא מדגיש שיש לו קווים אדומים ברורים. לדבריו, לא יאפשר בעמודיו השמצה של עובדי ציבור או פגיעה בעובדים שעושים את עבודתם, לא ייתן במה לניסיונות של בעלי עסקים לפגוע במתחרים ולא יפרסם סכסוכים אישיים בין תושבים.
הדגל שהגיע לרחבת העירייה
אחד הנושאים שהעסיקו אותו לאחרונה הוא דגל ישראל גדול שנתלה באזור כפר שמריהו על ידי בועז חיון. לדברי אסף, הדגל הוצב לאחר 7 באוקטובר ונשאר במקום תקופה ממושכת, עד שהתנהלו הליכים סביב הצבתו.
לאחר שהדגל הוסר, החליט אסף להפוך את האירוע לאקט ציבורי ולהביא אותו לרחבת עיריית הרצליה. לדבריו, הוא אף הזמין את ראש העיר יריב פישר להגיע, אך הוא לא הגיע.
מבחינתו, הסיפור גדול בהרבה מהוויכוח על תורן כזה או אחר. "הדבר הכי פשוט שאני מבקש הוא שאנשים יניפו דגל במרפסת", הוא אומר. "אני מבקש לצבוע את כל העיר בדגלי ישראל. הדגל הוא של כולם. אין ימין ושמאל, אין אנחנו והם, אין דתי וחילוני. אנחנו עם ישראל והדגל הוא של כולם".
רגע לפני החגים – מאות בקשות לעזרה
לקראת תקופת החגים, הטלפון מקבל גם אופי אחר. לצד תלונות על העיר מגיעות בקשות של משפחות הזקוקות לסלי מזון.
"זה מאוד מאוד כואב בעיר. המונים פונים בבקשות לסלי מזון", הוא אומר. לצד הקושי, הוא דווקא רואה כאן את הצד היפה של הרצליה. "לשמחתי, הקהילות בהרצליה נשארו חזקות ועדיין יש להן את האהבה בלב לתת. יש יוזמות ויש הרבה בעלי עסקים שתורמים ועושים סלי מזון". הוא עצמו מדגיש כי אינו עוסק באיסוף תרומות כספיות אלא בחיבור וסיוע בתחום המזון.
יש טוענים שאתה פועל כיום כדי לרוץ לפוליטיקה או למועצת העירבסופו של דבר
"אני חושב שפוליטיקה זה עסק מגעיל ואני מאוד מאוד לא רוצה להיות שם", הוא אומר. מבחינתו, הדרך הנכונה היא להביא לניהול הציבורי אנשי מקצוע. הוא אף מספר על רצונו לפעול ליצירת מסגרת של אנשי מקצוע שתוכל בעתיד להציע אלטרנטיבה שתייצג את העיר על כל גווניה, "בלי לייצר מחלוקת ובלי לעשות פוליטיקה".
לסיום, מה נאחל לך לשנה החדשה ולרגל הזוגיות החדשה?
"רק בריאות. כל השאר כבר יגיע מעצמו".
