דרך החתחתים המפותלת שעברה נעמי ויינשטוק בקריירה האישית והמקצועית יכולה בקלות להידמות לאולטרה מרתון – אחת ממאות תחרויות ספורטיביות שלא פסחה עליהן. לעיתים נדמה כי לא ייתכן שאשת ברזל מסוגה, שהפכה את הספורט לדרך חיים ומעניקה אמונה באמצעות ריצה גם לאלה שלא מאמינים בעצמם, היא גם אשת חינוך וממקימי תיכון "רבין" בכפר סבא, צופיפניקית ומי שבמהלך שירותה הצבאי חלבה פרות בקיבוץ. אה, והיא בכלל חלמה ללמוד עבודה סוציאלית. אז כן, לא מדובר בראיון מפוצל עם קבוצת אליטה של החברה הישראלית, אלא באישה עוצמתית ומיוחדת במינה שהמושג "בלתי אפשרי" פשוט לא קיים עבורה.
בואו נעשה סדר בבלגן, ובמהירות המתבקשת עבור מי שפשוט לא מפסיקה לרוץ. בשש השנים האחרונות ויינשטוק היא בעליה של חברת NR spirit בצוותא עם השותף רוני פילבסקי, והשניים מאמנים קבוצות ריצה רבות ומגוונות. כאמור, הבלתי אפשרי הוא אפשרי לכל דבר, וכך גם לגבי אימונים בצל משבר הקורונה. "לא הפסקנו לאמן ועבדנו על פי ההנחיות התו הסגול. המתאמנים קיבלו מראש את מהלך האימון מא' ועד ת', ופשוט שינינו את מיקום האימון. כולם ידעו שאפשר להגיע בטווח של 20 דקות ומי שהגיע פשוט יצא לאימון, כך שלא הייתה התכנסות והצלחנו לשמור על מסגרת של ארבעה אימונים ביום", היא מסבירה בפשטות מתכון מנצח מיני רבים. "במהלך הקורונה עבדתי כמו מטורפת והיו המון מצטרפים לקבוצות ריצה או תכניות אישיות. או שאנשים ישבו בבית ולא עשו כלום, או שהתחילו בבום וזה גרר פציעות. כך או כך, הם הבינו שצריך ליווי והדרכה. בכל מרחב שאפשרו לי בניתי תכניות למתאמנים – בחדרי מדרגות, מגרשי חנייה וכמובן בזום. היה חשוב לי להיות שם בשבילם". עד כמה הייתה שם בשבילם ניתן ללמוד גם ממחנות האימונים בני עשרות משתתפים שקיימה באמצעות מרוצים למרחקים משתנים בים המלח, וכן לאחר הסגר הראשון עם מפגש בן 24 שעות שכלל ריצות שטח בעין זיוון על שביל הגולן.
"ספורט הוא הגילוי שלי, מקום בו אפשר להכיר את עצמך ולדעת את היכולות, האיכויות והגבולות. הוא מאפשר צמיחה, למידה והצלחה, וכן תהליך של הצבת יעדים ומטרות. עבורי הספורט אוויר, ומכניס בתוכו כל כך הרבה ערכים גם למקומות אחרים בחיים".
אימון, חליבה, הוראה
בילדותה שיחקה כדורסל באליפות בתי הספר, ובמקביל הצטיינה בהתעמלות קרקע ומכשירים. מגיל קטן חלמה לאמן ועברה קורסים מתאימים במכון וינגייט כבר בכתה ט'. התוצאה: כבר בגיל 15 הדריכה ילדות בגילאי 6-10 בהתעמלות מכשירים במסגרת מועדון הפועל כפר סבא ברחוב התחייה המיתולוגי. במקביל הייתה פעילה בצופים ורכזת שבט בעיר מגוריה דאז, הרצליה.
בצבא עשתה פאוזה מתחום הספורט לטובת הגשמה ציונית ושירתה כנחלאית – תפקיד שהיה חלק ממסלול הנחל. במסגרת זו שהתה בקיבוץ ועסקה בין השאר בחליבת פרות והקמת יישובים. באמצע הספיקה לצאת לשנות שירות לטובת הקמת שבט צופים במבשרת ציון. לקראת השחרור התלבטה האם ללמוד עבודה סוציאלית, אך לבסוף הקשיבה לאביה, שיעץ לה לשוב לספורט והסביר: "את כבר תמצאי את הדרך לעזור לאנשים". הוא צדק. ויינשטוק למדה תואר ראשון בחינוך גופני ותוך כדי כבר החלה לעבוד בתיכון "הראשונים" בו למדה. במקביל, הקימה מסגרת תחרותית לקבוצות בהתעמלות קרקע ומכשירים בעמותת בני הרצליה. את התואר השני עשתה בחינוך קהילתי.
לפני למעלה משני עשורים החלה להתנדב במועצת הנשים בעיריית כפר סבא, בה היא מתגוררת היום. הפעילויות המגוונות כללו בניית ימי ספורט לנשים, הרצאות, סדנאות ואירועי קיץ. במערכת החינוך עבדה בין השאר כמחנכת, רכזת מקצוע, אחראית על החינוך הבלתי פורמלי ואפילו כתבה תכנית לימודים באזרחות. כעבור 20 שנות שנות הוראה הציבה לעצמה יעד לא שגרתי: שהשנה ה-21 "לא תיפתח כסדרה" – מה שקראתם. נעמי התקבלה לקמפוס שיאים – בית הספר להסמכות ספורט ותנועה באוניברסיטת תל אביב. היא החלה כמנהלת לימודי החוץ והקימה שלוחות מבאר שבע בדרום ועד מטולה שבצפון. תוך זמן קצר יחסית הפכה למנהלת הקמפוס, אך בתום שש שנים מיצתה. "יצאתי מסיבות טובות. הבנתי שהייעוד שלי הוא לעבוד עם אנשים ולעזור להם דרך התחום שאני מבינה והכי טובה בו – הספורט", היא מסבירה את השינוי שהוביל אותה לקורס קואוצ'ינג ולימודי תעודה של ייעוץ ארגוני. "ספורט הוא הגילוי שלי, מקום בו אפשר להכיר את עצמך ולדעת את היכולות, האיכויות והגבולות. הוא מאפשר צמיחה, למידה והצלחה, וכן תהליך של הצבת יעדים ומטרות. עבורי הספורט אוויר, ומכניס בתוכו כל כך הרבה ערכים גם למקומות אחרים בחיים".
טראנס חוצה מדינות
לויינשטוק שלושה בנים, שבאופן לא מפתיע עסקו ועוסקים בתחום האהוב כל כך על אמם, וכולם ללא יוצא מן הכלל גדלו במחלקת הכדורעף של הפועל כפר סבא. אופיר (29) שיחק גם בבוגרים של המועדון ובנבחרת הצעירה של ישראל, עידן (26) הפגין בגיל צעיר יכולות משובחות בקפוארה, המשיך לכדורעף ופרש כשבחר בשירות קרבי בעורב גולני, וליאור (21) משוחרר טרי שמשתייך לנבחרת הבוגרת ועד העונה שיחק בבוגרים של כפר סבא.
"בבית שלנו התקדמו רק עם כדור", מבהירה נעמי. "כשעורכים שולחן מקפיצים כדור, והיו גם מסלול מכשולים וטרמפולינה במרכז הבית. בוא נגיד שלא היו כלים שאפשר לשבור, כי הכל כבר נשבר. תמיד הייתה תנועה ופעילות. הבית היה מאוד אקטיבי, אבל גם מאוד טבעי עבורנו. מעבר לזה, עברתי תקופות קשות של שמירת היריון בהן נאסר עלי לעסוק בספורט. עם זאת, איך שעידן נולד, הייתי מניקה אותו ובמקביל משחקת כדורגל עם אופיר. עד כדי כך רציתי לחזור לספורט".
עיסוקיה הבלתי נגמרים בתחום כוללים כאמור את תחרות אשת ברזל במסגרת "ישרא-מן", שם סיימה שנייה בקטגוריה של גיל 40 פלוס ובמקום הרביעי הכללי לנשים. היא גם עושה טריאתלון – שילוב של ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים ואפילו אולטרה מרתון – ריצה דמיונית בת 66 ק"מ ממודיעין ועד חוף ימה של תל אביב.
רגע מכונן בחייה היה המרוץ שעשתה במשותף עם פילבסקי, ועונה לשם המלחיץ כשלעצמו – "טראנס אלפים ראן". אם לא נלחצתם, דמיינו ריצה לאורך 320 ק"מ במשך שמונה ימים, פלוס טיפוס מצטבר לאורך 15 אלף מטרים. אגב, בדרך עברו השניים דרך ההרים וללא דרכונים בין גרמניה, איטליה ואוסטריה. המרוץ ההיסטרי הוביל אותם להחלטה להקים יחד לפני כשש שנים את קבוצות הריצה של NR spirit. "החלטנו להעביר הלאה את מה שנתנה לנו הריצה", אומרת ויינשטוק. "אם זה עשה לנו כל כך טוב, נדאג לכך שרבים נוספים ייחשפו לדרך הזו כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר".
קצרה היריעה מלתאר את נפח הפעילות של NR spirit, אבל קבלו טעימה. הרצאות לאוכלוסיות מיוחדות, דוגמת אוטיסטים, המשולבות בפעילות גופנית ומסייעות לעלייה ביכולות עצמאיות ותפקדויות; הרצאות בעמותת "שוות" להעצמת נערות ובפרויקט "ניצוצות" שנועד לעורר ילדים לפעילויות משמעותית; תרומה של ביגוד ספורטיבי ונעליים לנוער בסיכון בכפר הנוער קדמה, ובנוסף העברת סדנה שנתית בנושא הגשמת חלומות; אירוע התרמה לרכישת מיקרוסקופ למחלקה בבית החולים "איכילוב" בתל אביב, בה ניצלו חייו של חולה סרטן, שצלח שחייה בת 25 ק"מ בקאנטרי בכפר סבא ללא ברך, ואחת מגולות הכותרת – סיוע בהתנדבות לנשים חולות ומחלימות מסרטן השד. תחת הסלוגן "גם אני רצה" מגיעות למעלה מ-20 נשים לאימון שבועי בכפר סבא הירוקה. "מדהים לראות את השיפור באיכות החיים שלהן וכמובן את העלייה בדימוי העצמי במהלך האימונים", משתפת ויינשטוק. "נשים שהתחילו מאפס מגיעות היום לריצות של שבעה ועשרה קילומטרים. זה מאוד מרגש אותי".
את יום הולדתה, אם התעניינתם, חוגגים בשנים האחרונות על ידי "איסוף קילומטרים" כמספר שנותיה, באמצעות מרוץ שליחים, כשכל אחד עושה פריצת דרך אישית. הקורונה דחתה גם את החגיגות, שהיו אמורות להתקיים דרך ריצה ושחייה בים ובבריכה, עד שהחוגגת קיבלה החלטה לחגוג הפעם לגפה, תוך ויתור על הים מטעמים מובנים. התוצאה: 50 ק"מ ריצה ו-56 דקות שחייה בבריכה. "אמרתי לעצמי שאם לא אעשה את זה לא אגדל וכבר עשיתי הכנה לגיל 57", היא צוחקת.
מה הפסגה הבאה שאת מתכננת לכבוש?
"אם היה לי ספונסר אני מאמינה שיכולתי להביא הרבה יותר טוב לעולם, שיהיה בו יותר רוגע ופחות אלימות, אם בתכניות בבתי כלא, למתבגרים ובכלל בנושא בריאות. אני אוהבת לעבוד ורק צריכה את הבן אדם שיאמין וישקיע בי. אין לי ספק שדרך הספורט העולם יהיה מקום טוב יותר. זו לא קלישאה".