במסגרת חגיגות יום העצמאות ה- 74 של מדינת ישראל, התקיים טקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל. מי שזכתה לכבוד הזה, כבר לפני 22 שנים, היא רות רזניק מהרצליה, מייסדת עמותת ל.א. (לא אלימות נגד נשים) וחברת מועצת העיר הרצליה לשעבר.
רות, שתחגוג השנה יום הולדת 90, נולדה בירושלים ובשנת 1972 הקימה, ביחד עם אסתר עילם וחברות נוספות, את התנועה הפמיניסטית בת"א, במקביל להקמת מפלגת ר"צ. היא עמדה בראש רשימת ר"צ למועצת העיר בקדנציה השניה של אלי לנדאו ז"ל. רזניק משחזרת: "פרשתי ממר"צ והלכתי להקים את מפלגת הנשים כרכזת התנועה ומס' 2 שלה ב- 1977. במצענו צוין לראשונה נושא אלימות נגד נשים. לא נכנסנו לכנסת ובספטמבר 1977 הקמתי את עמותת ל.א – לא לאלימות נגד נשים. חזרתי למועצת העיר בתקופתה של יעל גרמן ושימשתי כמעט שלוש קדנציות".
רזניק הייתה גם ממייסדות שדולת הנשים והנהלתה, חברת מזכירות והנהלת נעמת וחברת הוועד הפועל של הסתדרות. במועצת העיר הקימה ושימשה כיו"ר ועדת הבריאות, הרווחה, קשרי חוץ, הוועדה לקידום זכויות הילד, ועדת השמות וחברת הנהלת העירייה והייתה ממקימי מועדון הבריאות העירוני ומרכז הבריאות לנוער בהרצליה.
בשנת 2000 נבחרה להיות אחת ממדליקי המשואות בטקס היוקרתי בהר הרצל וכעבור 9 שנים נבחרה ככלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. כמו כן, זכתה לקבל פרסים נוספים משדולת הנשים ונבחרה גם ליקירת העיר לפני מספר שנים.
רות, שמך הולך לפנייך בכל הקשור למאבק באלימות נגד נשים. ספרי לנו על תרומתך בתחום זה.
"הקמתי את עמותת ל.א. – לא לאלימות נגד נשים, פתחתי 3 מקלטים לנשים במרכז הארץ. ניהלתי את המקלט בהרצליה ולימים שימשתי מנכ"לית העמותה עד לפרישתי ב-2011. הרביתי להרצות בנושאי זכויות נשים בפני קהלים מגוונים והוספתי את נושא אלימות נגד נשים וילדיהן. השתתפתי בכנסים בינלאומיים ובכנסים מטעם השוק המשותף העוסקים בתחומים אלה. השתתפתי בתוכניות טלוויזיה ורדיו בארץ ובחו"ל, התראיינתי למאות כתבות במספר שפות. כמו כן, השתתפתי בוועדות שונות בכנסת מ-1979 לעורר מודעות לנושא והזמנתי ח"כים וח"כיות רבים ושרים שונים להכיר את מצוקתן של נשים וילדיהן הנסות מהאדם המתעלל. יהודיות וערביות, בנות הארץ ועולות חדשות. אלפי נשים וילדיהן עברו במקלטי העמותה. שכנעתי את משטרת ישראל להקים את אלמ"ב, ואת משרד הבריאות לעסוק בתחום. גייסתי כספים רבים להקמת המקלטים שלנו".
האם חל שינוי בתחום זה בשנים האחרונות?
"השינוי שחל הוא בעיקר בעקבות מקרי רצח מזעזעים וניסיונות רצח מזעזעים שזכו לתקשורת מירבית. שנים ארוכות הפעלנו נתונים סטטיסטיים בדבר מקרי הרצח במשפחה. משרד הרווחה נעזר בנתונים שלנו ומקלטים נוספים ואף הכנסת מצטטת נתונים אלה. משרד הרווחה מכפיף אותנו למכרזים כאילו אנו קבלני בניה ומאלץ אותנו להקים או למצוא מבנים לפי הדרישות שלהם. אולם למרבית ההפתעה אינו תורם מאומה להקמת או התאמת מבנים וכל האחריות הכספית נופלת על העמותות המפעילות מקלטים מתוך אידיאולוגיה".
מה המדינה צריכה לעשות יותר בנושא?
"המדינה חייבת לדאוג שכל ילד מגיל הפעוטון עד סוף התיכון ילמד שאלימות אינה שפה מקובלת. שאפשר ללמוד תקשורת לא אלימה, שחלק גדול מהילדים לומדים בבית ההורים. לדאוג שכל אשה וילדים הנסים מגבר אלים יזכו לקורת גג באמצעות השיכון הציבורי או תמורה חליפית הקיימת לנזקקים אחרים".
מה הקושי הגדול ביותר אצל אישה שעוברת אלימות?
"אישה החיה בצל אלימות משוללת חירות. אינה רשאית לקבל החלטות עצמאיות, להחליט על מספר ילדיה, האם תצא לעבודה. חייה נתונים לחסדי האיש אשר איתה. או אביה ואחיה הזכרים. ההחלטה של הנשים קשה ביותר. לכן הקמנו כבר ב-1989 קו חירום הפועל 24/7 – 6724* והמופעל בידי מתנדבות מסורות לייעוץ, לאוזן קשבת, להכוונה או הפניה למשטרה שעמה יש שיתוף פעולה רב במיוחד במקרים של פיקוח נפש. דיור לה ולילדיה מהווים שיקול רב בהחלטה האם לנוס על חייה. בית ההורים ברוב המקרים אינו תחליף כי הגבר האלים יודע את מגוריהם ויכול גם לסכנם. הפחד הכלכלי והאימה מהגבר שעלול לפגוע בה ולרצחן".
מה את ממליצה לנשים שחוות אלימות?
"ממליצה להתייעץ עמנו, עם מרכזים לשלום המשפחה הפרושים ברוב הישובים והאזורים בארץ. עם עו"ד של ויצו ונעמת ולפנות לבדוק זכאות לעו"ד בסיוע המשפטי".
בעבר כיהנת גם כחברת מועצת העיר הרצליה. מהם הדברים העיקריים שקידמת כחברת מועצה?
"בתקופתו של משה פדלון הצלחנו להגשים חלום שרקמנו בתקופת גרמן. הקמת מרכז ראוי ומכובד לפגועי נפש בעירנו ע"ש שרה כהן ז"ל שהחלה את הפעילות החשובה לפגועי נפש בעירנו עם חברות וחברים מסורים".
כל שנותייך תמכת במפלגת מרצ. כשרואים את הטרור שהתחדש לאחרונה, האם דרככם היא הנכונה?
"עשה שלום ורדפהו. אין לי ספק כי שלום עדיף על מלחמות וקטל וסבל לא יתואר כפי שאנו רואים כיום באוקראינה. קשרים עם נשים וגברים ערבים שרקמתי הם ההוכחה הניצחת. אני מאמינה שילדים לא נולדים כדי שיושמדו במלחמות מתמשכות וכי ניתן להגיע לשלום. ראה את יחסינו עם ירדן ומצרים. לכן מרצ מייצגת את עמדותיי בנושא זה ובנושאים התואמים את מגילת העצמאות של המדינה".
עד כמה כואב לך הפילוג במדינה?
"צר לי לראות את ההתבהמות של חלק מחברי האופוזיציה שאינם מוכנים לשמור על נהלים המקובלים בפרלמנטים אחרים רבי מסורת".
מה דעתך על הממשלה הנוכחית?
"הממשלה הנוכחית היא שעטנז, המראה כיצד אנשים בעלי דעות מנוגדות ושונות מסוגלים לפעול לקידום מטרות משותפות ועושים זאת לעתים בחריקת שיניים וביקורת בתוך רשימותיהם אבל מובילים את המרכבה קדימה בכל זאת".
כמי שנבחרה בעבר להדליק משואה בטקס יום העצמאות, ספרי לנו על התחושה והכבוד.
"הדלקת המשואה, שהייתה ליד קברו של הרצל, הפעימה אותי. חשבתי על סבי מצד אבי וסבתי מצד אמי שהיו ציונים. חשבתי שהם היו כל כך גאים לדעת שנכדתם זכתה להיבחר להדליק משואה במדינת ישראל העצמאית. ראיתי עצמי גם בעת שנבחרתי לקבלת פרס ישראל – כשליחתן ופיהן של רבבות רבות מאוד של נשים שקולותיהן לא נשמעים, וכאן במעמד חשוב זה אני באה לשאת את דבריהן וכאבן שהוא כאב כולנו".
מה דעתך על ראש העירייה ומועצת העיר הנוכחית?
"אני מכירה ומוקירה את משה פדלון עוד בימיו כמנהל אגף בעירייה. להערכתי הוא ראש עיר מהטובים במדינה. בן העיר שלא שכח את מצוקות משפחתו והיודע להעניק את מירב התמיכה למי שכוחו או יכולותיו אינם עומדים לו. אני מכירה חלק מחברי וחברות המועצה מקדנציות קודמות. תמיד היו לי יחסים טובים עם כל חברי המועצה וראיתי בכולנו שליחי כל הציבור בעירנו. שמחה שאנו בקואליציה עם ראש העיר הנוכחי ומקדמים נושאים רבים".
היית מקורבת מאוד ליעל גרמן וחברה בסיעתה. הצטערת שהיא פרשה בסוף 2012 מראשות העיר?
"אני עדיין חברה ואוהבת את יעל גרמן, שגרירתנו בפריז".
נעבור לשאלות אישיות יותר. לאחר פרישתך מהמועצה ויציאה לפנסיה, מהם הדברים שאת אוהבת לעשות ומרגשים אותך?
"פגישה עם ילדיי, נכדי וניני גורמים לי אושר רב. קריאה היא התחביב האהוב עליי".
מה הכי מעצבן אותך?
"מעצבנים אותי חוסר סובלנות, גזענות, אלימות כלפי נשים וילדים".
מהו הדבר שאת הכי אוהבת בהרצליה ומהו הדבר שהכי לא אוהבת?
"אני אוהבת את הרצליה בה אני גרה 57 שנים. אינני אוהבת את הבניה לגובה של מעל ל-9-10 קומות".
מהו המקום האהוב עלייך ביותר בהרצליה ומדוע?
"אוהבת מאוד כל פינה בעיר, את הבנייה המדהימה באזור גליל ים, את תושבי העיר, פינות החמד הירוקות ואת חוף הים שלנו".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"רוב תושבי העיר אינם יודעים שבגיל 14 עד קום המדינה הייתי חברת אצ"ל. שבגיל 16 וחצי הצטרפתי לקיבוץ רוחמה בדרום, לגרעין, שפרט לי היו כולם ניצולי שואה מרחבי אירופה. רבים לא יודעים כי תרגמתי ספרים של דבורה עומר ואוריאל אופק ושירים רבים, שכתבתי שלושה ספרים מהם גם ספר שירים, שכתבתי מחזה על גיבורי המחתרת. רבים אינם יודעים גם שאני בידידות רבה עם רבני חב"ד בעיר ועם הקהילה הקונסרבטיבית ורבה, שפעלתי בעירייה עם כולם, במיוחד עם יהודה בן עזרא, עדי חמו ויעקב נורי חברי הטובים לעשייה ולשליחות הציבורית ושהיה לי בן זוג, דני ז"ל, חברי הטוב ושותפי לדרך".
