נדמה שאין סרט שמזוהה יותר עם יום השואה מ"רשימת שינדלר". הסרט הבלתי נשכח של סטיבן שפילברג, שהיה מועמד ל-12 פרסי אוסקר וזכה בשבעה (בהם פרס הסרט הטוב ביותר), מספר את סיפורו של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שעסק בתקופת השואה בהצלת חייהם של יהודים רבים ממכונת ההשמדה הנאצית.
את תפקידו העוצמתי של רב יעקב מנשה לברטוב גילם עזרא דגן, שחקן תיאטרון הקאמרי, במאי, מפיק ויוצר שהפך את השואה למפעל חיים. יחד עם אשתו עירית הקים את תיאטרון עדות – פרויקט חינוכי טיפולי המפגיש שורדי שואה עם בני הדור שני בשיתוף תלמידים.
אנחנו נפגשים בביתם בהרצליה, כשלאורך הפגישה מתנגן ברקע פס הקול של תיאטרון עדות, שחובר בכישרון רב על ידי הבן עמרי דגן.
ספר לי איך הגעת לסרט של שפילברג?
"שפילברג החליט לקחת שחקנים מהארץ. מתוך 300 שחקנים שנבחרו לפי אלבומי התמונות 100 הגיעו למבחני הבד ובסופו של דבר נבחרו 12 שחקנים, בהם מארק איוניר, רמי הויברגר ורות פרחי. למזלי, הוא מאוד אהב את הדמות שלי וכל הזמן הוסיף לי עוד סצנות. שפילברג לא שמר דיסטנס והיה לו חשוב להתחבר אלינו. הוא מאוד אוהב קולנוע וכל הזמן הוא אמר לנו שהסצנה הזו היא מחווה לבמאי הזה והסצנה ההיא מחווה לבמאי ההוא. צילומי הסרט מאוד ריגשו אותנו כי הם התרחשו במקומות האמיתיים, ברובע היהודי בפולין, ברחובות שנקראים עדיין באותם שמות. נראה שכמעט כלום לא השתנה מאז".
עוד דבר שכמעט לא השתנה הוא השנאה בין בני אדם שממשיכה לבעור על אדמה אירופה, כפי שאנחנו רואים עכשיו במלחמה בין רוסיה לאוקראינה שגם לה יש הקשר לסרט של שפילברג. אוליביה דברווסקה, שגילמה בסרט את הילדה במעיל האדום, היא כבר לא ילדה. כעת, היא זוכה לתהילה מחודשת לאחר שנודע כי היא מקדישה את כל כולה לעזרה לפליטים אוקראינים.
"קודם כל, אני אגלה לכם סקופ קטן: לא הייתה ילדה אחת בשמלה אדומה, אלא חמש ילדות כשאחת מהן בלטה במיוחד והיא זו שעוזרת כיום לפליטים וזה מאוד מרגש", מפתיע דגן. "מה שקורה באוקראינה מעיד על כך שלא למדנו דבר מהשואה. עם זאת, אם מישהו אומר שאוקראינה היא שואה נוספת אני יכול לצטט רק את מה שאמרו לפניי ששואה יש רק אחת".
הסרט "רשימת שינדלר" כל כך השפיע על דגן, שהוא החל להרצות בעקבות הסרט לבתי ספר ומשלחות ואף הקים עם אשתו עירית את תיאטרון עדות, שפועל כבר שני עשורים בהצלחה גדולה בכל הארץ.
בתהליך של שנה המלווה בטיפול בהבעה ויצירה אומנותית ודרמה תרפיה, מתגבשת קבוצה אוהדת ותומכת, שבסופו מועלית הצגה המביאה אל הבמה את כל משתתפי הקבוצה ואת סיפוריהם. הצעירים שתפקידם היה להקשיב הופכים להיות הפה והגוף של אותם הניצולים. ההצגה מועלית בפני תלמידי בית הספר בכל ישוב, מקורבים ומשפחות ובפניי הקהל הרחב.
"יש ניצולים שלא דיברו מעולם, בגלל הבושה, בגלל הרצון לגונן או לשמור על ילדיהם ונכדיהם, או כי חשבו שעדיף להניח את העבר הקשה מאחור ולהתמקד רק בתקומה", מספרת עירית M.A) בדרמה תרפיה, שחקנית, מחזאית, במאית, יוצרת). "במפגשים הקבוצתיים אנחנו יוצרים סביבה נוחה, בטוחה ומשפחתית עבור הניצולים – סביבה המאפשרת להם לספר ולשתף ובתקווה גם להשתחרר ואף לחיות בשלום עם עברם".
המופע המסיים שואף להיות ולהיראות מקצועי עד כמה שניתן. על הבמה תזמורת חיה, תאורה, מערכת קול, אביזרים ותלבושות, אבל אין שחקנים, יש אנשים אמיתיים, ניצולי שואה המשתפים מנבכי נפשם, נערים ונערות שנרתמו להיות נושאי לפיד הזיכרון.
הפרויקט, שמלווה על ידי הפסיכולוגית הקלינית ד"ר צביה זליגמן, מזמן הפתעות מרגשות כמו מובייל של ציפורים שיצר יוסק'ה תירוש ז"ל. "מהיום הראשון הוא רצה לשחק", נזכרת עירית. "גם בגטו הוא היה משחק ומצחיק את כולם והוא בעיקר פיסל. מאוד מצא חן בעיניו הפורמט הזה שיושבים מבוגרים וצעירים במעגל והוא הכין לנו את היצירה הזו שמבחינתי היא סוג של קמע בתיאטרון".
עזרא, לאחרונה הצטלמת לסרט "המשלחת", שגם הוא בנושא השואה. ספר לנו עליו.
"זה סרט של אסף סבן, שעשה את הסרט 'בית בגליל'. הסרט מספר על משלחת נוער שנוסעת למחנות ההשמדה בפולין ובדרך הם עוברים כור היתוך מאוד מעניין. בשבילי הסרט היה סגירת מעגל. 30 שנה אחרי שינדלר קיבלו אותי מאוד יפה בפולין כשזכרו את התפקיד שלי".