על טעם אי אפשר להתווכח, אבל כולכם תסכימו איתי שהסדרה "טהרן" היא אחת הטובות שנוצרו אי פעם בישראל.
לאחרונה הגיעה לסיומה העונה השניה של הסדרה המרתקת על "מעלליה" של תמר רביניאן, סוכנת מוסד מבריקה ונועזת, אותה מגלמת ניב סולטן הנפלאה. לצידה הופיעה בעונה השניה גלן קלוז, שאותה ואת הרזומה העשיר והבינלאומי שלה אין צורך להציג.
ואיך הסדרה הנהדרת קשורה להרצליה אתם שואלים. במאי הסדרה ואחד מיוצריה הוא דני סירקין, תושב הרצליה מזה כעשרים שנים.
דני נולד במוסקבה ומשפחתו עשתה עליה כאשר היה בן שנה וחצי בלבד. הוא גדל בירושלים ושירת ביחידה 8200 עד לדרגת רב סרן. בהמשך למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב והחל משנה ב' בלימודים התחיל לעבוד בטלוויזיה, בהתחלה ככתב בתכניות שונות ועם השנים יותר ויותר כבמאי ותסריטאי.
דני זכה בפרס אופיר על בימוי סרט הקולנוע "למראית עין" בשנת 2015 ובנוסף זכה בשבעה פרסי אקדמיה ישראלית על פרויקטים שונים שביים. בשנה שעברה הסדרה "טהרן", שכאמור הוא ביים והיה אחד מיוצריה, זכתה בפרס האמי הבינלאומי. דני נשוי למאיה ואב לשלושה (תמרה אביגיל ואורי) והיום הוא אורח המדור שלנו "שישי אישי".
דני, ספר לנו על הפקת העונה השניה של טהרן.
"הסדרה צולמה במהלך שנת 2021 באתונה. אני וכל שאר חברי הצוות הישראלי עברנו לאתונה לכחצי שנה להכנות וצילומים עם צוות מעורב ישראלי, יווני וגם עם פליטים איראנים שהכרנו ביוון אשר עבדו איתנו בהפקה".
האם הקורונה השפיעה על צילום הסדרה וכיצד?
"את העונה השניה צילמנו לא רק עבור כאן 11 אלא גם עבור אפל טיוי פלוס ולכן אימצנו פרוטוקולים מחמירים של קורונה. כולל מעגלי ביטחון, ארוחות בקבוצות קטנות, סט סגור ומסוגר, בדיקות קורונה כמעט יומיות, אחראי קורונה וכדומה. אבל ההשפעה הקשה ביותר הייתה העובדה שלא יכולנו לשוב ארצה במשך כמה חודשים. זה היה מתסכל לאור העובדה שמדובר בשעת טיסה בלבד. בעונה הראשונה חזרתי הביתה כל שבועיים".
מהו הקושי הכי גדול בהפקת סדרה שכזו?
"הדבר הכי קשה הוא תמיד לכתוב תסריט מעולה. להמציא סיפור טוב שימשוך את הקהל זה הדבר המאתגר. לשמחתי, עבדתי עם תסריטאים ישראלים מעולים. אחרי שמצליחים בזה כל השאר זה כבר קל. מבחינת הפקה, לייצר את טהרן באתונה זה קושי רציני כי צריך להסב רחובות שלמים לרחובות שנראים איראנים זה כולל שלטי רחוב, מכוניות, ניצבים ומה לא".
מהן התגובות המעניינות ביותר שקיבלתם על הסדרה?
"אנשים מכל העולם אוהבים את הסדרה. פונים אלי בכל יום ממקומות כמו הודו, סקנדינביה, הפיליפינים, ברזיל ועוד ועוד ארצות שבהן אנשים צופים בסדרה. אני חושב שההערה הגורפת היא שהצלחנו ליצור סדרה מבדרת אבל גם הומניסטית שמכבדת את כל הצדדים האנושיים של הסכסוך שלנו עם האיראנים".
"האם אתם יודעים כיצד הסדרה מתקבלת בטהרן עצמה?
"באיראן אנשים רואים את הסדרה באופן פיראטי ולפי מה שאני שומע אנשים ממש אוהבים את מה שעשינו ואת איך שאנחנו מראים את העם האיראני. רבים מזדהים עם הביקורת שיש לנו כלפי השלטון ואנשים אמיצים כותבים לי ומברכים אותי מתוך טהרן. גם השלטונות מתייחסים אלינו כאל תעמולה ציונית. זה תמיד משעשע אותי".
השארתם את סוף העונה השניה פתוח. תהיה עונה שלישית?
"אנחנו מאוד מקווים שתהיה עונה שלישית. אם היא תהיה יש לנו עוד המון סיפורים לספר על מה שקורה בתוך איראן".
איך הצלחתם להביא פיגורה כמו גלן קלוז להשתתף בסדרה?
"מאוד רצינו שתהיה לנו כוכבת גדולה בעונה 2, כתבנו תפקיד לשחקנית מנוסה וכשהתחיל הדיאלוג עם אפל הבנו שגלן פנויה. יצרנו איתה קשר ועשינו איתה שיחת זום שבעקבותיה היא החליטה לקחת את התפקיד וזה היה נהדר. הסברנו לה על הסדרה ועל העולם שאנחנו בונים ובמיוחד על הדמות שלה של אשה שהתאהבה באיראן אבל התאכזבה מהשלטונות. זה דיבר אליה. גלן למדה המון על איראן וכמו כולנו התחילה לכבד ולאהוב את העם והתרבות באיראן".
ניב סולטן הנפלאה פרצה יותר לתודעה בזכות הסדרה. כיצד היא נבחרה לתפקיד הראשי ומה אתה יכול לספר עליה שאנחנו לא יודעים?
"ניב שחקנית נשמה, מוכשרת יפהפיה ומהממת. עשינו אודישנים לעשרות שחקניות וניב הייתה פשוט הכי חזקה, הכי אינטנסיבית והכי מעניינת. היא בהחלט סוחבת הכל על הגב שלה. היא עובדת מאוד מאוד קשה ולעונה השניה למדה קרב מגע, טניס וקיק בוקסינג. בסוף לא צילמנו אותה משחקת טניס אבל זה לא מנע ממנה להתאמן מלא".
ספר בקצרה על הליך ליהוק יתר השחקנים. זאת בטח משימה מורכבת מאוד.
"האתגר הגדול הוא להביא שחקנים דוברי פרסית. מיכל קורן המלהקת שלנו, שגם גרה בהרצליה, עשתה חיפוש ענק ברחבי העולם ופשוט הצליחה לדוג בפינצטה את כל השחקנים דוברים הפרסית מחוץ לאיראן. נדהמתי כשהיא הצליחה לחזור על ההישג של העונה הראשונה גם בעונה השניה. מדובר באנשים שעזבו את איראן בילדותם או שהם בנים למהגרים איראנים. חלקם לא זוכרים פרסית כל כך טוב ונאלצנו לעבוד איתם וללמד אותם מחדש חלקים בשפה באמצעות ישראלים דוברים פרסית שעבדו איתנו ובמיוחד נתי טוביאן ובחור מדהים בשם רמטין".
התעסקתם בסדרה בנושא בטחוני רגיש. האם הייתה עבודה מול הצנזורה הישראלית?
"לא נפגשנו עם גורמי בטחון כדי לכתוב את הסדרה, המוסד לא ייעץ לנו ולא דלינו מידע סודי מהמערכת. כל מה שכתבנו בדינו מליבנו בהשראת מה שקראנו בעיתונים ולכן לא היה שום צורך שנפגוש את הצנזורה. הסדרה היא בדיונית".
מהו הסיפוק הגדול ביותר שלך מבימוי הסדרה?
"העובדה שמליוני אנשים ב- 154 ארצות צופים בסדרה ישראלית שיצרה חברת הפקה ישראלית עם תסריטאים ישראלים ובמאי ישראלי מסבה לי גאווה גדולה. חוץ מזה באמת שיש לי עבודה נהדרת, מאתגרת מעניינת ובעיקר ממש כיפית, אם כי גם קשה. אנחנו עובדים המון שעות בכל מזג אויר בימים ובלילות ובתנאים קשים כדי ליצור את הפרקים האלה".
מהי הסצנה האהובה עלייך ביותר מהעונה השניה?
"נהנתי מהעבודה על הפרק האחרון. יש בו אותנטיות איראנית, המון ניצבים ואת כל השחקנים הראשיים בלוקיישן אחד. זה היה מאוד דרמטי וכלל משחק משובח ופירוטכניקה שזה תמיד כיף".
בעניין אחר. לפני כשנה וחצי הובלת מאבק למניעת סלילת הרכבת הקלה על חשבון פארק אהוד מנור ברחוב נעמי שמר בהרצליה פיתוח. בינתיים העבודות החלו. המאבק נכשל?
"לצערי המאבק שלנו על הצלת חמישים עצי אקליפטוס והוואדי ההיסטורי נכשל. זה היה מתסכל מאוד לראות איך הגופים הגדולים מוחצים את האזרח הקטן, במיוחד גוף כמו נת"ע. כשזה מגיע להתחשבות באותם אזרחים ראינו מהם אפס הבנה. לצערי העירייה, למרות דיבורים גבוהים והבטחות, לא באמת עזרה לנו במאבק ונשארנו לבד. נשארו כאן עשרות שכנים עצובים ומתוסכלים שאיבדו ריאה ירוקה ועצים בני עשרות שנים".
נעבור לשלות אישיות יותר. האם הסדרה טהרן היא שיא הקריירה שלך כבמאי ויוצר?
"אני חושב שכרגע טהרן היא בהחלט השיא שלי כבמאי. אבל אני מקווה שיהיו עוד שיאים לפני".
מהו החלום המקצועי הבא?
"הייתי שמח לעשות פרויקטים יותר גדולים ומעניינים שיגיעו לקהל בינלאומי רחב. אם אצליח לספר דרכם את הסיפור הישראלי זה ישמח אותי במיוחד. שנים חלמתי לעבור להוליווד, לשמחתי הוליווד מצאה אותי בישראל".
מה משמח אותך?
"אני ממש אוהב לעשות סרטים. זאת התשוקה שלי, התחביב שלי והאהבה שלי. אבל בסופו של דבר כמו בקלישאה מה שנשאר לך זה המשפחה והאנשים הקרובים אליך. בלי האנשים האלה החיים לא שווים. בדיוק השבוע חגגנו בר מצווה לבן שלי אורי בבית הכנסת הקונסרבטיבי המדהים "תורת חיים" בעיר, זה היה כל כך מרגש להיות עם המשפחה בטקס מרגש ומשמעותי".
מה מעצבן אותך?
"ברמה האישית אני משתדל להיות רגוע אבל ברמה האזרחית כשכופים עלי דברים זה מעצבן אותי מאוד. כשלא מתחשבים בי כאזרח זה מעצבן אותי עוד יותר. כשמפלים אותי זה לא בא לי טוב".
מהו המקום האהוב עלייך ביותר בהרצליה ומדוע?
"אני מת על הים ועל הפארק המדהים. אשתי מאיה ואני רצים ואין עיר נהדרת מהרצליה לריצה".
אם היית יכול להיפגש עם דמות היסטורית, עם מי זה היה ומדוע?
"בנימין זאב הרצל כמובן, הגיבור שלי. פנטזיונר משוגע, קצת נוכל אבל איש עם חזון ענק שאין שני לו בהיסטוריה אנושית. אין הרי עוד אדם שגרם לעם להקים מדינה אחרי גלות של 2,000 שנה. הייתי רוצה להסתובב אתו קצת בעולם כשהוא מגייס תומכים, מבטיח כספים שאין לו, ומספר שקרים קטנים כדי להגשים את החזון שלו. קצת כמו מפיק סרטים עם חלום גדול מאוד".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"כדי לביים את הסדרה טהרן למדתי פרסית במשך כמה חודשים אצל מורה נפלאה בשם רוזה תשבי והתאהבתי לגמרי בשפה הזאת. כשאני פוגש דוברי פרסית אמיתיים ושומע אותם מדברים אני ממש מקנא בהם".