עוד כתבות בנושא

"אלי כבש את העם והעם מעריך אותו כגיבור"

"כל השנים עד מאיר דגן הרגשתי נטושה בתוך הבית היתה עצבות, מי ששלח אותו אפילו לא ביקר לבדוק מה שלומנו" נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי שנתלה בסוריה ב-1965, מדברת על פתיחת מוזיאון על שמו בהרצליה ועל המחיר ששילמה המשפחה למען המדינה

"סוף סוף חלומי התגשם. אני וילדיי סבלנו במשך שנים אך אלי היה הקורבן האמיתי ששילם בחייו. אני שמחה שהמוזיאון הוקם אבל עד יומי האחרון אחכה שאלי יחזור הביתה".

53 שנים עברו מאז נפל אלי כהן, בשבי הסורי – במהלכן דיברה נדיה כהן, תושבת הרצליה, על האכזבה מכישלון המגעים להחזרת גופתו, על ההתנהלות של משטר אסד ("אלה חיות אדם") ועל הבחירה שלא להינשא בשנית ועל רצונה לחזות בעצמות בעלה חוזרות לאדמת המולדת.

"אלי שילם מחיר כבד כדי שהמוזיאון על שמו יוקם. משפחתנו חוותה שנים קשות של התאלמנות, יתמות וכמיהה לבעל ואב שלא ישוב", אומרת כהן בשמחה מהולה בעצב.

המוזיאון

עמותת אלי כהן, בשיתוף עם עיריית הרצליה, הקימה על שם סא"ל אלי כהן הי"ד, מגדולי לוחמי ישראל מאז קום המדינה, מוזיאון ייחודי מסוגו לשליחות אישית ולימוד על תורת איסוף המודיעין ועולם הפעילות החשאית.

המוזיאון, שם לו למטרה להוות פלטפורמה לסיפור חייו מעורר ההשראה של אלי כהן ולחינוך הדור הצעיר על ערכים של אהבת הארץ, מסירות. המוזיאון שהוקם בבניין העירייה הישן, ייפתח למבקרים בקרוב. המוזיאון, שם לו למטרה לאפשר מפגש ייחודי עם עולם המודיעין, באמצעות תחנות חייו של אלי כהן, החל מגיוסו, דרך הכשרתו והמשימות שביצע עד לתלייתו.

קונספט התצוגה: מסלול חווייתי ומרגש של הימצאות במרחב רב ממדי, בין תחנות חייו של אלי כהן הי"ד בשלושה צירים כרונולוגיים מתפתחים – חייו האישיים והמשפחתיים, התפתחותו המקצועית והמבצעית כסוכן וצמיחתה של מדינת ישראל. המפגש עם אלי כהן האדם והלוחם מאפשר למבקרים להתחבר ולהתרגש מדמותו המורכבת וחוויותיו כילד, כנער, כסטודנט, כבן זוג וכאבא תוך כדי גיבוש זהותו כלוחם בעל שליחות במדינת אויב.

קורות חייו מוצגים באמצעי המחשה ייחודיים המשלבים אנימציות, אשליית הולוגרמות, תפאורה אותנטית תקופתית וחפצים מקוריים אשר ליוו את חיו.  סרטים פנורמיים וקטעי ארכיון ייחודיים המוקרנים במספר ממדים, על ידי שימוש במערכות מולטימדיה חדשניות. הסרטים במוזיאון מלווים בקריינות מרגשת של יהורם גאון ותמונות היסטוריות עברו עיבוד של חברת ההייטק My Heritage.

קרדיט: דוברות עיריית הרצליה.

את נלחמתכבר 57 שנים להשבת עצמותיו של בעלך לארץ. האם פתיחת המוזיאון מפצה על כך?

"בעלי אלי עונה ונתלה כשפעל למען ומדינת ישראל. נותרתי אלמנה וצפיתי בילדיי שגדלו ללא אב. ציפיתי מהמדינה שלפחות תעשה את כל המאמצים להשיב את עצמותיו לארץ אבל זה לא קרה. במהלך כל השנים שמרתי בקנאות על חפציו – מבחינתי הקמת המוזיאון לזכרו מהווה חלום שהתגשם".

לדברי כהן, המוזיאון מייצג עבורה את פסיפס חיו של אלי, גיבור שנלחם למען מדינתו. "מדובר בבית ספר לציונות, לאהבה ונתינה שמלמד את כולנו שאין לנו מדינה אחרת. לשמחתי הרבה אנשים עזרו להקים את המוזיאון ולהנציח את אלי. בלעדיהם זה לא היה קורה".

היית בת 29 כשבעלך נתלה. מה את זוכרת מאותה תקופה?

"אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אלי ניחש שהוא אדם מת מהלך. ככה הוא התנהג לפחות. בתקופה האחרונה שלו הוא השתנה מאדם מאושר ומלא חיים לאדם עייף עם עיניים אדומות. הוא כל הזמן אמר לי 'תשמרי על הילדים'. כאילו הכין אותי לפרידה".

איזה אדם הוא היה?

"אדם מקסים. גבר נאה. יפה תואר. צנוע. תמיד היה לו חיוך על הפנים. ברגע שראיתי אותו ידעתי שזה האיש שלי. אז לא קפצו ישר למיטה, אלא חיכו לאט לאט שהקשר יבשיל. התחתנו בבית כנסת 'אוהל מועד'. זו הייתה חתונה צנועה מאוד".

לדבריה, בגלל עבודתו היה חוזר רק כל שמונה חודשים. "הוא היה מגיע ללידה", היא נזכרת. "חיכינו לביקור שלו כמו אוויר לנשימה".

למה את הכי מתגעגעת?

"לחיים שהלכו לאיבוד. לקול שלו, למשענת שלו. הילדים שלי גדלו עם הרבה כאב בלב. אבות מחבקים את הילדים שלהם ורק לילדים שלי לא היה מי שיחבק אותם. היה קשה לדמיין איך הוא מת בייסורי תופת. זה מוות אכזרי מאוד".

במכתב שכתב לפני הוצאתו להורג כתב לאשתו נדיה: "אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו. יום יבוא וילדיי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".

למרות שבעלך כתב לך במכתב האחרון 'את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדנו' לא נישאת בשנית מדוע?

"הספיק לי. סבלתי מאוד בפעם הראשונה. עם כל האהבה לאלי, לא באמת חיינו חיי זוגיות כמו בכל משפחה רגילה. הוא בקושי היה בבית ולא רציתי להתאהב שוב ולחוות צער. אני משערת לעצמי שגם לא הייתי מצליחה. הילדים שלי גדלו בלי אבא, כל אחד מאתנו לקח את זה קשה בדרך שלו. אני עוד חושבת על אלי בעלי ועל החיים שהיו יכולים להיות לנו".

 

אלי כהן נולד ב-6.12.1924 במצרים, ועלה לישראל ב-1957. כבר במצרים התחילו קשריו עם המודיעין הישראלי, ולאחר עלייתו, בשנת 1960, הצטרף ליחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל.

באותו זמן הוא קיבל גם את שם הכיסוי שלו, כאמל אמין ט'אבת, שהיה, לפי סיפור הכיסוי, איש עסקים סורי שהתגורר בארגנטינה ושב עתה למולדתו.

בשנת 1961 נשלח אלי כהן לארגנטינה, שם נטמע בקהילה הערבית והתיידד עם דמויות מפתח מבין יוצאי סוריה. בתחילת 1962 עבר לדמשק, תחת הסיפור של סורי השב למולדתו אחרי שנים, והתיידד עם אנשי צבא ואישים בכירים בסוריה, קשרים שסייעו לו מאוד באיסוף החומר המודיעיני שלו היה זקוק.

ארבע שנים אחר כך נתפס כהן בדירתו בדמשק. לאחר עינויים קשים נשפט למוות ונתלה בכיכר העיר.

במכתב שכתב לפני הוצאתו להורג כתב לאשתו נדיה: "אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו. יום יבוא וילדיי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן