או, בשביל זה אני פה. אז ככה: כמו כל משימה מורכבת, היא תלויה בכמה משתנים. רמת סבלנות וסף עצבים (רצוי גבוהים) והציוד שאתה נושא עמך ללוקיישן האולטימטיבי לשחרור אנרגיה מאסיבי – גן השעשועים. הציוד מתחלק לדברים שבשום פנים ואופן אסור לשכוח, ולכאלה שעדיף לזכור, אבל ניתן להשלים מסביבתך הקרובה.
בקבוקים – לאוכל+מטרנה ובנוסף בקבוק מים. למיטבי לכת או סתם למי שלא חי בשלום עם מים מינרליים, יש להוסיף בקבוק עם מים רתוחים.
חיתולים + מגבונים – בכמויות מסחריות, כל מילה נוספת מיותרת.
בגדים להחלפה – הדרכים להתלכלך כל כך מגוונות ואין סופיות, שמומלץ פשוט לדחוף לתיק גב כמה שיותר, על כל צרה שלא תבוא.
עגלה – ממרחק הזמן, עם ילד אחד הכל נראה כמו פיקניק מתמשך, אך כשאתה מגיע עם יותר לעולם אין לדעת מתי תזדקק לעלות על ציוד במהירות טורבו, או לחלופין לקשור בבהלה את א' כשנשמע קול בכי מתגבר של ב'.
פירות/ירקות חתוכים – מודה, את זה בדרך כלל אני שוכח. מצד אחד אתה יוצא אבא מזניח ואנטי תזונתי, אבל מצד שני אימהות שמעריכות את המאמץ, כמעט תמיד יגישו פלח תפוח, רצועת מלפפון או ענבים חתוכים לחצי, כי אחרת זה מסוכן.
מה שמוביל אותנו למצרך הנצרך מכולם שאני תמיד זוכר, הממתקים – בעיקר כמויות נדיבות של במבה. לא ממש ברור איך זה השתרש כתחליף זמני של משתיק הקול מספר 1, אבל זה עובד. וכן, הדגש הוא על זמני. לעולם, אבל לעולם אל תשכחו מוצץ פלוס אחד ספייר מינימום.
עכשיו אספר לכם פרט פיקנטי על תקופתי כאבא לשתי פעוטות, בנות כשלוש וחצי שנה, אז גן השעשועים המרכזי בצור יצחק היה "גן יובלים". יופי של מקום, באמת, וקצרה היריעה מלכמת את השעות שביליתי בו, רק שהוא מציב אתגר שספק אם תמצאו במקומות אחרים – שלושה מפלסים! עכשיו נסו לדמיין את המפלס התחתון, בו ממוקמות המגלשות, ושתי קומות מעליו את העליון, שם מתנהל רישום בלתי פורמלי בתור לנדנדות. ביניהם, אגב, אופציה ריאלית לחלוטין להתרסקות בשני גרמים קצרים של מדרגות. איך אומר זאת בעדינות? שמירה על כושר גם כך נחשבת למשימה קשה, ועם ריצות תכופות – רובן עם ילדה אחת על הידיים – כפליים.
ואל תראו אותנו ככה, אנחנו קשוחים. לפני 19:00 בערב לא עוזבים, וברוב הפעמים נותרנו אחרונים. איך זה מתנהל? בעיקר בבלגן מחויך בשילוב נשיקות וחיבוקים לצד צעקות שאין מה לעשות – יש לי רק שתי ידיים ולפעמים צריך לחכות. אם רחמנייה שתשמע אותן, תתנדב בדרך כלל לתרום זרוע אחת לנדנוד מאסיבי – לא מובן מאליו בתנאי השטח. רגע אחרי היא גם תנדב איזה "כל הכבוד שאתה מסתדר", או תשאל בהשתאות "אתה איתן כל הזמן איתן?" לפני שתיאנח ותספר על הקריירה המדומיינת של בעלה – מהייטק ועד מכירות של שקר כלשהו – זו שגורמת לו להיכנס בערך ב-20:30 מדי ערב ולהתנצל שלא הספיק למקלחות. שי מחייכת, אריאל צוחקת, ואני נוטף זיעה, מפרגן לי מגבון אחרון לפני שהאחרונה תאחז להנאתה בבקבוק ותתיישב בטיולון. וכן, הן התעייפו מספיק כדי לצנוח לישון. בימים טובים אגב, בלי עין הרע, אני מצליח אפילו לגנוב איזה פרק בסדרה.
