דרושות "מאמות": בבית לחיילים בודדים בהרצליה מחפשים נשים שיבשלו אוכל חם

בערבי חמישי, רגע לפני כניסת השבת, יש בית אחד בהרצליה שמתמלא בריחות של אוכל ביתי, קולות של חיילים עייפים שחזרו מהבסיס וצחוקים קטנים שמנסים להשכיח שבועות לא פשוטים. עבור רבים מהם, אלה הרגעים היחידים בשבוע שבהם הם מרגישים באמת בבית.

אלא שבחודשים האחרונים, המערך שמחזיק את התחושה הזאת מתחיל להיסדק. מספר הנשים שמבשלות בהתנדבות עבור החיילים הבודדים הולך ופוחת, וכעת יוצאת ענת עמירה, מי שמוכרת בעיר כ"אמא של החיילים הבודדים בהרצליה", בקריאה חדשה לתושבות העיר: להצטרף למעגל המבשלות ולהעניק לחיילים אוכל חם, אבל בעיקר תחושת משפחה.

"אני לא מחפשת תרומות גדולות או דברים מפוצצים", אומרת ענת. "אני מחפשת נשים עם לב. כאלה שיבשלו סיר אחד של אוכל ויגרמו לחייל להבין שמישהו חשב עליו".

13 שנים של נתינה

כבר 13 שנה שענת מלווה חיילים בודדים בעיר. כיום היא מנהלת מערך שמלווה כ-300 חיילים בשירות סדיר ועוד מאות משוחררים שבחרו להישאר בארץ, ללמוד ולעשות מילואים. הכול התחיל כמעט במקרה, כשאחיינית של בעלה הגיעה מלוס אנג'לס כדי להתגייס כחיילת בודדה.

"לא הבנתי עד אז כמה ילדים נמצאים פה בלי משפחה, בלי גב, בלי מישהו שידאג להם", היא מספרת. לאחר מכן מצאו דירה לאחיינית ולבן זוגה, גם הוא חייל בודד ולוחם, אך הדירה הייתה ריקה לחלוטין. ענת החלה לפרסם ברשתות החברתיות בקשות לתרומות של ריהוט וציוד, והתגובות לא איחרו להגיע.

העשייה שלה הגיעה גם לעיריית הרצליה, ומשם הדרך להקמת מערך מסודר הייתה קצרה. "התחלתי עם קבוצת וואטסאפ של 30 חיילים. היום יש מאות", היא אומרת.

במהלך השנים נפתחו בעיר עשרות דירות לחיילים בודדים. אחת מהן, ברחוב נורדאו, משמשת בית לחיילים ללא עורף משפחתי. חלקם צעירים שעלו לבד לישראל, אחרים כאלה שנותקו ממשפחותיהם או יצאו מהחברה הדתית.

"הם צריכים להרגיש בית"

לצד הדירות, הריהוט, הליווי והסיוע, ענת מסרבת לוותר על דבר אחד: אוכל ביתי.

"אפשר להביא מגשים ממסעדות, אבל זה לא אותו דבר. אני רוצה שהם ירגישו בית. ריחות של שניצלים, אורז, קציצות, מרק. אוכל שמישהו עמד ובישל באהבה".

לדבריה, במשך שנים פעל מערך של מאות נשים שבישלו בהתנדבות לחיילים, אך עם הזמן המספרים הצטמצמו משמעותית. "פעם היו לי כמעט 300 מבשלות. עם השנים זה ירד. אנשים עייפים, עסוקים, החיים נהיו יותר מורכבים. אני מבינה את זה לגמרי, אבל בפועל נוצר מצב שחסרות לי מבשלות".

איך זה עובד בפועל?

לדברי ענת, ההתנדבות פשוטה בהרבה ממה שאנשים חושבים.

"זה הכי פשוט בעולם. כל אישה מבשלת בבית שלה ומביאה אוכל מוכן. אין התחייבות קבועה ואין לחץ. אחת לרבעון אני שולחת טבלה, וכל אחת בוחרת תאריך שמתאים לה. יש נשים שמבשלות פעם בחודש, ויש כאלה שפעמיים בשנה. כל דבר עוזר".

הצורך הגדול ביותר כרגע הוא בימי חמישי ושישי, הימים שבהם החיילים חוזרים מהבסיס לקראת סוף השבוע. "ביום חמישי החיילים חוזרים לשבת, וזה יום קריטי. אני צריכה לפחות שתי מבשלות קבועות. גם בשישי חסרות לי שלוש מבשלות כמעט בכל שבוע".

בנוסף, יש צורך גם בתרומות של חומרי גלם. "יש נשים שרוצות לעזור אבל קשה להן כלכלית לקנות בשר, ירקות וכל המצרכים. אם עסקים, ירקנים או סופרים ירצו לתרום מוצרים, זה יכול מאוד לעזור".

"סיר אחד יכול לשנות לחייל את כל השבוע"

עבור ענת, הסיפוק מגיע מהרגעים הקטנים.

"כשחייל שולח לי הודעה ואומר: 'האוכל הזכיר לי את הבית', או כשמישהו מגיע אחרי שבוע קשה ופשוט יושב לאכול בשקט, זה הכול עבורי".

למרות השנים הרבות בתחום, היא מודה שיש רגעים שקשה לה להישאר אדישה אליהם. "לפעמים אני רואה ילד בן 19 חוזר מהצבא, יושב לבד בדירה, ואין לו אפילו אוכל במקרר. זה שובר את הלב".

לדבריה, "אני מאמינה שהקהילה בהרצליה יודעת להתגייס כשצריך. יש פה המון אנשים טובים. לפעמים צריך רק להזכיר להם כמה כוח יש למשהו קטן. סיר אוכל אחד יכול לשנות לחייל את כל השבוע".

בסיום היא מחייכת ומסכמת במשפט אחד את כל המהות של המיזם: "שיהיו עוד מאמות. לא צריך הרבה. רק לפתוח קצת את הלב. בסוף, הילדים האלה שומרים על כולנו. מגיע להם להרגיש שיש מי ששומר גם עליהם".