פעילי הסביבה והטבע מכירים היטב את שלומית ליפשיץ. כעת, הגיע הזמן שגם אתם תכירו היטב. שלומית נמנית על מספר פעילים שהטבע הוא נר לרגליהם ועליו הם שומרים בכל עת.
"כל חיי אהבתי טבע ועסקתי בחינוך להכרת ואהבת הטבע במסגרות שונות – מורה לטבע ומשק ילדים ובהמשך מורה לביולוגיה בכפר הנשיא הקיבוץ בו גדלתי, מורה חיילת בבית ספר שדה במעגן מיכאל מטעם החברה להגנת הטבע", מספרת שלומית שבשנת 1994 עברה להתגורר עם משפחתה בהרצליה.
לפני כ- 6 שנים הגיעה לגיל פרישה. "התחלתי להמעיט את ההדרכות בהדרגה ובו בזמן הצטרפתי לקורס 'ותיקים בסביבה' בהרצליה בהובלת היחידה לאיכות הסביבה. בקורס ובזה שאחריו נוצרה קהילה נהדרת של תושבי העיר פעילים ואכפתיים שהקימו ומקדמים מאז יוזמות שונות: שמירת חורשת הנ.מ, התנגדות לתכניות בניה, יער מאכל, גינה קהילתית וטיפוח תל מיכל. במקביל ייסדתי, יחד עם ישראל כספי ותושבים נוספים, את עמותת ריב"ה (ריאה ירוקה בתעש השרון), במטרה למנוע בניה בשטח תעש השרון שמתפנה ולהקים שם יער פארק ועוד ולאחרונה, קבוצת 'למען הטבע בעיר' בראשות מאיה ראם שבימים אלה עושה מהפכות ממש ויחד עם דרור בן עמי גרמה לתקן עירוני חדש שמחייב כל מיזם בניה בעיר לבצע סקר ופינוי בעלי חיים קודם לבניה ושיקום השטח עבור בעלי החיים לאחר הבניה ".
שלומית, בעולם שבו בונים מגדלים בכל פינה, עד כמה חשוב לשמור על שטחי הטבע שעוד נותרו?
"זה הדבר החשוב ביותר בכל תחום התכנון. לשמור על כל שטח פתוח שנותר ולמנוע בניה. בכל הארץ. באזור הרצליה והמרכז נותרו כל כך מעט שטחים פתוחים בהם יכולים להתקיים צמחי וחיות בר כך שכל הרס ולו קטן הוא קריטי".
מצד שני יגידו שהמדינה זקוקה לשטחי בנייה. מה את משיבה להם?
"נכון. צריך לבנות. קצב הילודה גבוה ואוכלוסיית ישראל גדלה, במיוחד באזור המרכז. עם זאת יש המון שטחים שניתן לבנות עליהם בתוך הישובים במיזמי פינוי בינוי ואחרים. על פי גורמי התכנון יש כיום באזור מרכז הארץ והשרון עתודות קרקע לבנית 300,000 יחידות דיור ולכן אין צורך היום בבניה בשטחים פתוחים כגון תעש לכשיתפנה. גם ראשי הערים של הרצליה, רמת השרון והוד השרון אומרים שיש להם מספיק חלופות קרקע לבניה ורוצים ששטחים כגון אקופארק אפולוניה ותעש השרון יישארו ריאה ירוק".
במה טועה המדינה ומה לדעתך צריכה לעשות אחרת?
"יש לבנות רק בניה גבוהה ורוויה ולשפר מאד את התחבורה הציבורית וכך להבטיח איכות חיים משופרת לתושבים ובמקביל לשמור על השטחים הפתוחים. שכונות כאלה כבר קיימות בעיר והן נווה-אמירים וצמרות: בתים גבוהים ומרווחים עם שפע של מרחב ואוויר, עם מרכז קהילה וספורט ומרכז מסחרי שמספק את כל צרכי המתגוררים במרחק של מספר דקות הליכה וגם תחבורה ציבורית קרובה. זו איכות חיים שגוזלת מעט שטח ביחס למספר התושבים. חבל שהבתים של שכונת גליל ים לא נבנו יותר לגובה. נאמר לי שיש שם מגבלת גובה בגלל שדה התעופה".
באזור הרצליה והשרון היו מספר מאבקים, חלקם הוכתרו בהצלחה כמו באפולוניה. עד כמה יש לתושבים השפעה על התוצאות הסופיות של מאבקים אלו?
"התוצאה הסופית זו שאלת השאלות. שני מאבקים משמעותיים מתקיימים היום בעיר – על אקופארק אפולוניה ועל תעש השרון. תכנית הבניה של האקופארק בוטלה בבית המשפט בגלל מאבק התושבים שמצאו שהתכנית לא עמדה בדרישות סקרי הזיהום הנדרשים. אבל השטח שייך לרשות מקרקעי ישראל והם נחושים לבנות ולהרוויח מהשטח כדי שיוכלו לממן את ניקוי הזיהום בשטח תעש וכבר נאמר רבות כמה שזה שגוי שכן המדינה זיהמה והניקוי צריך להיעשות על חשבון המדינה ולא על חשבון הטבע. אותה בעיה בקנה מידה גדול בהרבה קיימת בתעש השרון; שטח פתוח של 4500 דונם ובו מרחבי אחו, ערוץ נחל אכזב ויער של 70,000 עצים וכן ערכי טבע, צמחי וחיות בר שחלקם נדירים. המדינה מתכננת בשטח הזה עיר של 100,000 תושבים וזאת בשביל לפתור ולממן את בעיית הזיהום העצומה בשטח שבו פעלו 18 מפעלים תעשיה צבאית וחלקם עדיין פועלים. מתנהלת כעת עתירה בבית המשפט העליון שבה שותפים ראשי הערים המקיפות (הרצליה, רמה"ש והוד"ש) ועמותות וארגונים ירוקים כולל שתי עמותות תושבים ריב"ה ואחל"ה. גם כאן לא בוצעו סקרי סיכונים וזיהומים מלאים ואנחנו מקווים שהתכנית תבוטל או תדחה. כל דחיה לטובה. יש מאבקים נוספים שקיימים על שטחים בקרבת העיר כגון באקופארק גלילות ובשדות הכפר הירוק ועוד".
אם זה היה תלוי בך, מה צריך לעשות כדי לשמור יותר על ערכי טבע בהרצליה ובאזור השרון?
"כל שטח פתוח יש לשמור. ובמקביל להחזיר את הטבע, הן לגינות ופארקים בעיר על ידי נטיעה של צמחים מתאימים וגם לעשות re- wilding בשטחים מתאימים כגון שטחי חקלאות ומאגרים שניטשו. חשוב מאד לשמור על רצועה של 300 מטר לפחות מקו המצוק הימי פנימה ליבשה עבור ציפורים נודדות שזהו בית גידולן בעת שהן מגיעות ויוצאות במהלך הנדידה. יש לשמור על אתרי הקינון של השרקרקים במצוק החופי של תל מיכל וליד סידני-עלי ובמצוק של תעש נוף ים ולמנוע הרס של המצוק".
האם תכנית תעש השרון היא בכיה לדורות ואם כן מדוע?
"אכן. בניה בתעש השרון תהיה בכיה לדורות מכיוון שכאמור, כיום יש מספיק שטחים לבניה לעשרות שנים קדימה והשטח הזה לכשיתפנה וינוקה במידה מספקת יכול להיות פארק ענק עם אפשרויות רבות לבילוי וספורט בטבע, שישרת את תושבי כל הערים המקיפות כולל בני ברק ופתח תקווה. הפארקים הקיימים כיום לא מספקים את הצריכה שתלך ותגדל. הצורך בשטח פתוח ירוק הוא חיוני לבריאות ולרווחה של האוכלוסייה ורבות נכתב בנושא. פה קרה סוג של נס; שטח ובו יער ענק במרכז הארץ נשאר לא בנוי ומהווה פוטנציאל לשיפור איכות החיים של מאות אלפי תושבים. זו תהיה שגיאה גדולה להפוך את השטח לעוד עיר".
עד כמה קשה לרתום היום תושבים למאבקים סביבתיים?
"בדרך כלל קשה לגייס אנשים למאבקים שלא כואבים להם באופן מיידי. שטח אקופארק אפולוניה נגיש ומוכר לרבים, התושבים שמנהלים את המאבק עליו הם צעירים ויצירתיים וגם רובם גרים בקרבת השטח ואי לכך הם הצליחו לרתום תושבים רבים למאבק. לעומת זאת, תעש השרון, שנמצא מדרום וממזרח לנווה עמל, מוקף גדר, נסתר ולא נגיש ולכן לא מוכר ו'רחוק מהעין רחוק מהלב'. עם זאת בהרצליה יש אנשים רבים שאכפת להם מהסביבה ולראיה הקבוצות שמניתי למעלה שאליהן אני שייכת בעיר ויש עוד קבוצות. כשעמותת ריב"ה עשתה כנס חירום בשנת 2015, מילאנו אולם של אשכול פיס. אני מאמינה שאנשים יבואו כשנקרא להם".
ספרי לנו על פעילות הצפרות שאת מקיימת בפארק הרצליה.
"פארק הרצליה מיתג את עצמו כפארק צפרות ואי לכך מתקיימות בו פעילויות של טיבוע ציפורים. בנוסף יחד עם קבוצת מתנדבות הפארק יצרנו פעילות צפרות לגני ילדים וא' ב' ומגדיר של ציפורי הפארק שמחולק במהלך הדרכות שאנחנו נוהגות לעשות לעתים. כמו כן עשינו קוד קיואר שניתן לסריקה בקרבת בקתת הצפרות וניתן לקבל ממנו מידע והכוונה לפעילויות. בנוסף בכל שנה אני עושה באמצע ינואר מפקד עופות מים בפארק עבור רשות הטבע והגנים ולקראת ספירת הציפורים הגדולה, במחצית השניה של ינואר, מוזמן הציבור לסיור צפרות כדי ללמוד כיצד להשתתף בספירה. תוצאות הספירה של השנים האחרונות הראו ירידה משמעותית באוכלוסיית דרורי הבית בהרצליה ובארץ. לכן יזמתי מחקר שמטרתו לעודד קינון דרורים בשיתוף ד"ר מוטי צ'רטר מאוניברסיטת חיפה, במהלכו תלינו תיבות קינון שמתאימות לירגזים ולדרורים. 50 תיבות נתלו בפארק ו- 50 בחצרות פרטיות בעיר. תוצאות ראשוניות היו מפתיעות כי בשונה ממה שציפינו, היו בפארק יותר קינונים מאשר בחצרות".
מה עיריית הרצליה עושה בנדון והאם זה מספיק?
"העירייה עושה אף עושה – בנוסף לסיורי בריכת חורף לכל כיתות ד' בפארק הרצליה ובאקופארק ישנה הפעילות 'חיפושית' שמוביל שי ושדי מהיחידה לאיכות הסביבה העירונית שאיגדה כמה עשרות של חובבי טבע בעיר שפעילים בדיווחי מדע אזרחי על חי וצומח. אנה טאוב מובילה את נושא הקומפוסט מטעם העיריה ואף היא הצליחה לאגד עשרות חובבי טבע גינון וסביבה נלהבים. מכך ניתן ללמוד שכשממנים אדם נכון לתפקיד נכון הוא יכול לחולל נפלאות. לאחרונה התחלתי לפעול כדי לארגן חוג צפרות עירוני".
נעבור לשאלות אישיות יותר, מה משמח אותך?
"חוץ מהנכדים והמשפחה שלי, משמח אותי תמיד להדריך טבע ולנטר פרפרים בפארק או בתל מיכל או באקופארק. שימח אותי גם לטייל עם הכלב שלי אבל הוא מת לפני שנתיים. משמח אותי ללכת בשביל ישראל – דבר שאני עושה בערך אחת לשבועיים (לא בקיץ) עם קבוצת חברות. משמח אותי שהיוזמה שהתחלתי לפני כ-20 שנה במטרה לעודד הכרת ואהבת ציפורים וטבע בקרב מורים ותלמידים אכן הצליחה וגם משמח אותי שמיזם ספירת הציפורים הארצית יתקיים השנה בשנה ה- 18 ברציפות וממיזם פרטי שהובל על ידי שני אנשים הוא כעת מונהג על ידי גוף אקדמי- 'מוזיאון הטבע' יחד עם 'החברה להגנת הטבע'".
מה מעציב אותך?
"הרס ודריסת שטחים פתוחים שמהווים גם מסדרון אקולוגי כמו שקרה לאחרונה בפולג או המחשבה שהמאבקים שלנו לא יצליחו ויבנו שכונות על שטחי תעש של הרצליה".
מהו המקום האהוב עלייך ביותר בהרצליה ומדוע?
"אני אוהבת לשבת בקפה פארקר (תפוז לשעבר) או בחורשה שלידו. לעתים קרובות אני לוקחת את המחשב הנייד ויושבת לעבוד שם וגם קובעת פגישות במקום. אווירת הטבע המעט זרוקה חביבה עלי וגם המוסיקה שמשמיעים שם מוצאת חן בעיני".
אם היית יכולה לפגוש דמות היסטורית מהעבר. מי זה היה ומדוע?
"הייתי שמחה לפגוש את מודי אלון שנהרג בתאונת טיס במהלך מלחמת העצמאות כשחזר מגיחה בה הפיל מטוס מצרי. התאונה קרתה בשדה התעופה של הרצליה והשדה קרוי על שמו. מודי היה קרוב רחוק של חמותי והיא הכירה אותו ואת משפחתו. קראתי ספר שלוקט מקטעי יומן ומכתבים שכתב. הוא היה אדם ערכי וגם יפה תואר. סביר להניח שלו נשאר בחיים היה מבין הדמויות המובילות בישראל. הגורל בחר בעזר ויצמן שאיתו החליף מודי מטוס ברגע האחרון לפני הגיחה".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"היה לי פעם חלום להיות סופרת. לפני כ- 24 שנה פעלתי למימוש שלו ואחרי כשנתיים בהן התמסרתי וכתבתי הרבה סיפורים ושירים -מיציתי וחזרתי במלואי ובלב חפץ ונקי לעיסוק בטבע ובשמירת טבע שבו אני מרגישה הכי נכון".
